משנה: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשֶׂר כַּדֵּי יַיִן וְאָמַר שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ הִיא נוֹטֵל שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לוֹכְסוֹן חֲצִי שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ הִיא נוֹטֵל אַרְבַּע חָבִיּוֹת מֵאַרְבַּע זָוִיּוֹת שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ הִיא נוֹטֵל שׁוּרָה אַחַת לוֹכְסוֹן. חֲצִי שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ הִיא נוֹטֵל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לוֹכְסוֹן. חָבִית אַחַת מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ הִיא נוֹטֵל מִכָּל חָבִית וְחָבִית. הלכה: וְיִטּוֹל שְׁתַּיִם. רִבִּי כֹהֵן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין בְּשֶׁהִפְרִישׁ חֶצְייָן מִמָּקוֹם אַחֵר. תַּנִּי הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חָבִיּוֹת אַחַת שֶׁל מַעֲשֵׂר טֵבֵל טָהוֹר וְאַחַת שֶׁל מַעֲשֵׂר טֵבֵל טָמֵא הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁנֵי לָגִינִין וְנוֹטֵל מִזּוּ כְדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשְּׁתֵּיהֶן וּמִזּוּ כְדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשְּׁתֵּיהֶן. וְחוֹזֵר וּמַגְבִּיהַּ אֶת הַלָּגִין וְאוֹמֵר. אִם זֶהוּ טָהוֹר הֲרֵי הוּא עָשִׂיתִיו תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְאִם לָאו לֹא עָשִׂיתִי כְלוּם. וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה כֵן בַּשֵּׁנִי וְטוֹבֵל וְשׁוֹתֶה דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא בְסוֹף. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין תְּחִילָּה. וּמַה טַעֲמָא דְרִבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּסוֹף. הַכֹּל מוֹדִין בְּשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁהוּא אָסוּר לוֹכַל אֲפִילוּ סָפֵק תְּרוּמָה. סָפֵק מַשְׁקִין כָּל־עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹכַל אֲפִילוּ תְרוּמָה וַדַּאי. אֶלָּא כָא אֲנָן קַייָמִין כְּהָדָא מַתְנִיתָא. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן מֵאַחַר שֶׁעַל יְדֵי זֶה וְעַל יְדֵי זֶה נִתְבָּֽרְרָה הַטּוּמְאָה טָעוּן טְבִילָה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי רְבִיעִית. לְמַה טַעֲמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשׁוֹתֶה פָּחוֹת מֵרְבִיעִית. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי רְבִיעִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן אֵין לָךְ אֶלָּא כְהָדֵין פִּיתְרָא קַדְמָיָא. דְּרִבִּי חָשַׁשׁ שֶׁמָּא שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין תְּחִילָּה. וְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן חָשַׁשׁ שֶׁמָּא שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּסוֹף.
הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים, חַיָּבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחֹמֶשׁ, וַאֲסוּרִים לְזָרִים, וְהֵם נִכְסֵי כֹהֵן, וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה, וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. הֲרֵי אֵלּוּ בִתְרוּמָה וּבִכּוּרִים, מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּמַּעֲשֵׂר:
יֵשׁ בְּמַעֲשֵׂר וּבִכּוּרִים מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה, שֶׁהַמַּעֲשֵׂר וְהַבִּכּוּרִים טְעוּנִים הֲבָאַת מָקוֹם, וּטְעוּנִים וִדּוּי, וַאֲסוּרִין לָאוֹנֵן. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וְחַיָּבִין בַּבִּעוּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. וַאֲסוּרִין כָּל שֶׁהֵן מִלֶּאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם. וְגִדּוּלֵיהֶן אֲסוּרִים מִלֶּאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם אַף לְזָרִים וְלַבְּהֵמָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. הֲרֵי אֵלּוּ בַּמַּעֲשֵׂר וּבַבִּכּוּרִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה:
יֵשׁ בַּתְּרוּמָה וְבַמַּעֲשֵׂר מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבִּכּוּרִים, שֶׁהַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר אוֹסְרִין אֶת הַגֹּרֶן, וְיֵשׁ לָהֶם שִׁעוּר, וְנוֹהֲגִים בְּכָל הַפֵּרוֹת, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, וּבָאֲרִיסִין וּבֶחָכוֹרוֹת וּבַסִּקָּרִיקוֹן וּבַגַּזְלָן. הֲרֵי אֵלּוּ בַתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבִּכּוּרִים:
משנה ביכורים פרק ב משנה ד
חולדה שגררה את העירה שהוא עתיד להחזירה והכניסתו לבית שהמת בתוכו אע"פ שאין באהל אלא כל שהוא הבגד טמא טמא מת. דרס עליה הזב בתוך י' טפחים הבגד טמא מדרס. שתי כל זמן שהוא עתיד לארוג חבור לאריג. גמר מלארוג אינו טמא אלא עד מקום שהוא עתיד לפצוע. הנוגע בפסיקות של שתי ושל ערב הרי זה אינו חבור. ר' יוסי אומר הנוגע בפסיקות של שתי עד ג' אצבעות חבור מפני שחבובים אומן מחלידו לתוכו. הנוגע בצמר שעל גבי האומה ובטווי <שעל גבי הפלך> טהור ובכוש ובעומד טמא. נוגע בשחור שעל גבי השחור טהור אבל אם היה כולו שחור מצד אחד והעבירו ע"ג לבן או כולו לבן מצד אחד והעבירו על גבי שחור טמא. החרב שפירשה עם יתדות המחרישה הרי זו טמאה מפני שהוא מנקר בה חוליות של באר העיין שבמעצד והעיין שבמחרישה והמסוה שבמעדר בזמן שהן קבועין חבור לטומאה ולהזאה. בזמן שהן בפני עצמן טהורין. המשיחות והרצועות שבמעדר תפורות חבור וקשורות אין חבור. מכבש של נגר בזמן שהוא קבוע חבור לטומאה ולהזאה. ניטל אין חבור לא לטומאה ולא להזאה רבי יהודה אומר אף הנוגע במלבן של מסר הגדול מכאן ומכאן טהור ואינו טמא אלא מקום החיות יד מכאן ומכאן כלפי הברזל.השלחן והטבלא והדולפקי שנתקסמו ונשתייר בהן טפח טמאים שלחן שגררו התחתון טמא והעליון טהור מתפרק מקבל טומאה מכאן ולהבא טבלא שגררה העליונה טמאה והתחתונה טהורה נתפרקה מקבלת טומאה מכאן ולהבא. טבלא שמלאה עצים ותקעה טהורה חיפה בנסרים טמאה. שלחן שחפהו בשיש להיות אוכל עליו אע"פ שעשה לו עץ רחב להיות מקבל בו את השיש טהור שלא עשאו אלא לחזוק להיות מקבל בו את השיש. הספסלין שבפונדקאות אע"פ שנקובין ומכניסין בהם את הרגלים טהורים. קבע במסמר טמאין. הספסלין של מלמדי תינוקות אע"פ שנקובין ומכניסין בהן טהורין קבען במסמר טמאין ספסל שנתפרק טהור. סירגו במשיחות או בחבלים טמא. טרקיש שעשה לו עץ כמין שירתוע להיות אוכל עליו טהור עשה לו עץ רחב לצרכיו טמא. כסא שקבעו בעריבה כדרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור העשוי בה ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין דברי ר"מ ר' יהודה אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על העשוי בה שהוא טהור ושמאי היה מטמא על מה נחלקו על שהביא ממקום אחר וקבעו בה שב"ש מטמאין וב"ה מטהרין א"ר יוסי רואה אני את דברי שמאי שאני אומר מלבן אפילו מבית האומן טמא.תוספתא כלים בתרא פרק א תוס ד