משנה: הַבָא עַל הַזָּכָר וְעַל הַבְּהֵמָה וְהָאִשָׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה. אִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מֶה חָטָאת. אֶלָּא לְפִי שֶׁבָּאת לָאָדָם תַּקָּלָה עַל יָדָהּ לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב תִּיסָּקֵל. דָּבָר אַחֵר שֶׁלֹּא תְהֵא הַבְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ זוֹ הִיא שֶׁנִּסְקַל אִשׁ פְּלוֹנִי עַל יָדֶיהָ׃ הלכה: הַבָא עַל הַזְּכוּר. אַזְהָרָה לָבֹא עַל הַזְּכוּר מְנַיִין. וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּב֭ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה. כָּרֵת מְנַיִין. כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבוֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ וגו׳׃ עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֤ב אֶת־זָכָר֙ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֔ה תּֽוֹעֵיבָה עָשׂ֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם מ֥וֹת יוּמָת֭וּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃ אַתְּ יְלִיף דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם מִדְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם. עַד כְּדוֹן לַשּׁוֹכֵב. לַנִּשְׁכַּב מְנַיִין. וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּב֭ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה. קְרֵי בֵיהּ. לֹא תִישַּׁכָּב. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. לֹא־יִֽהְיֶ֥ה קָדֵ֖שׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃. כָּרֵת לַנִּשְׁכַּב כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל מְנַיִין. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. נֶאֱמַר כָּאן קָדֵשׁ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְגַם־קָדֵ֖שׁ הָיָה֣ בָאָ֑רֶץ. אַתְּ לָמֵד קָדֵשׁ מִקָּדֵשׁ וְקָדֵשׁ מִתּוֹעֵבָה. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. תּוֹעֵיבָה מִתּוֹעֵיבָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. תּֽוֹעֵבָ֥ה עָשׂ֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם. שְׁנֵיהֶם בִּסְקִילָה. שְׁנֵיהֶם בְּאַזְהָרָה. שְׁנֵיהֶן בְּהִכָּרֵת. אַזְהָרָה לָבֹא עַל הַבְּהֵמָה מְנַיִין. וּבְכָל־בְּהֵמָ֛ה לֹֽא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה־בָ֑הּ. כָּרֵת מְנַיִין. כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבוֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ וגו׳׃ עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן שְׁכָבְתּ֛וֹ בִּבְהֵמָה֭ מ֣וֹת יוּמָ֑ת׃ אַתְּ יְלִיף דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם מִדְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מִן אַתְרֵיהּ וְרִבִּי עֲקִיבָה מִן אַתְרֵיהּ. כָּרֵת לַנִּשְׁכַּב עַל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל לֵית מַשְׁכַּח. עוֹנֶשׁ לַנִּשְׁכַּב בֵּין עַל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּין עַל דְּרִבִּי עֲקִיבָה לֵית מַשְׁכַּח. וּכְתִיב זֹבֵ֥חַ לָֽאֱלֹהִ֖ים יָחֳֽרָ֑ם. מַה זֶה בִסְקִילָה וְכָרֵת אַף זֶה בִסְקִילָה וְכָרֵת. מַה נַפְקָא מִבֵּינֵיהוֹן. שָׁכַב אֶת הַזְּכוּר וְנִשְׁכַּב מִמֶּנּוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה חַייָב שְׁתַּיִם. שָׁכַב אֶת הַבְּהֵמָה וְנִשְׁכַּב מִמֶָּנָּהּ. בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל חַייָב שְׁתַּיִם. שָׁכַב אֶת הַזְּכוּר וְאֶת הַבְּהֵמָה חַייָב שְׁתַּיִם. נִשְׁכַּב מִן הַזְּכוּר וּמִן הַבְּהֵמָה חַייָב שְׁתַּיִם. שָׁכַב שְׁנֵי זְכָרִים כְּאַחַת. מֵאַחַר שֶׁמִּתְחַייְבִין עַל יָדוֹ שְׁנַיִם חַייָב שְׁתַּיִם. נִשְׁכַּב מִשְּׁנֵי זְכָרִים כְּאַחַת. מֵאַחַר שֶׁמִּתְחַייְבִים עַל יָדוֹ שְׁנַיִם חַייָב שְׁתַּיִם. תַּנֵּי. הַזְּכוּר לֹא עָשָׂה בוֹ הַקָּטָן כְּגָדוֹל וְהַבְּהֵמָה עָשָׂה בָהּ הַקְּטַנָּה כִּגְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לְעוֹלָם אֵינוֹ מִתְחַייֵב עָלֶיהָ עַד שֶׁתְּהֵא בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא מֵרִבִּי זְעִירָא. מָה רָאָה רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה לֵיחָלֵק בִּזְכוּר וּבִבְהֵמָה וּבִשְׁאָר כָּל־הָעֲרָיוֹת לֹא נֶחְלְקוּ. אָמַר לֵיהּ. שֶׁבְּכָל־הָעֲרָיוֹת כָּתוּב בָּהֶן שֶׁאֵר בָּשָׂר וְאֵילּוּ אֵין כָּתוּב בָּהֶן שְׁאֵר בָּשָׂר. הָתִיבוּן. הֲרֵי נִידָּה אֵין כָּתוּב בָּהּ שְׁאֵר בָּשָׂר וְנֶחְלְקוּ עָלֶיהָ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב קְרֵיבָה קְרֵיבָה. כְּמִי שֶׁכּוּלְּהֶם כָּאן וְכוּלְּהֶם כָּאן. רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. וְאֶל־אִשָּׁה֭ בְּנִדַּ֣ת טוּמְאָתָהּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ׃ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הִיא בַּל תִקְרַב הִיא בַּל תְגַלֶּה. אַזְהָרָה לָאִשָּׁה הַמֵּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ מְנַיִין. וְאִשָּׁ֗ה לֹֽאיתַֽעֲמֹ֞ד לִפְנֵי֧ בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא׃ כָּרֵת מְנַיִין. כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבוֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ׃ עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר תַּעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵֵמָה לְרִבְעָ֣ה אֹתָ֔הּ וְהָֽרַגְתָּ֥ אֶת־הָֽאִשָּׁה֭ וְאֶת־הַבְּהֵמָ֑ה מ֥וֹת יוּמָת֭וּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃ אַתְּ יְלִיף הֲרִיגָה מֵהֲרִיגָה. סְקִילָה מִסְּקִילָה. דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם מִדְּמֵיהֶם בָּם. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁבָּא עָלֶיהָ שׁוֹגֵג. הֲרֵי הִיא נִסְקֶלֶת עַל יְדוֹ וְהוּא פָטוּר. רִבִּי שְִׁמְעוֹן בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָרַשׁ בָּהּ בַּשַּׁבָּת. הֲרֵי הוּא נִסְקַל עַל יָדָהּ וְהִיא פְטוּרָה. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא דָּמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כַּסְפָּ֣ם וּזְהָבָ֗ם עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֲצַבִּ֔ים לְמַעַ֭ן יִכָּרֵתוּן אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא לְמַעַ֭ןיִכָּרֵֽת. כְּאִינָּשׁ דָּמַר. שְׁחִיק טִימַייָא דְפַלָּן. דְּאַפִּיק בְּרֵיהּ לְעַבְדָּא בִישָׁא.
אָמַר לָהֶן בְּנֵי רוֹכֵל תִּקְבְּרֵם אִמָּן וְכוּ׳ מַאי טַעְמָא קָא לָיֵיט לְהוּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מְקַיְּימֵי קוֹצִים בַּכֶּרֶם הָיוּ וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ דִּתְנַן הַמְקַיֵּים קוֹצִים בַּכֶּרֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר קִדֵּשׁ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קִדֵּשׁ אֶלָּא דָּבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מְקַיְּימִיןבִּשְׁלָמָא כַּרְכּוֹם חֲזֵי אֶלָּא קוֹצִים לְמַאי חֲזֵי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁכֵּן בַּעֲרַבְיָא מְקַיְּימִין קוֹצִים בַּשָּׂדוֹת לִגְמַלֵּיהֶןאָמַר רַבִּי לֵוִי קוֹנִין קִנְיָן מִשְּׁכִיב מְרַע אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת וְלֹא לָחוֹשׁ לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא שֶׁמָּא תִּטָּרֵוף דַּעְתּוֹ עָלָיו:תלמוד בבלי בבא בתרא דף קנו עמוד ב
אין מביאים תודה בחג המצות מפני החמץ שבה ולא בעצרת מפני שהוא יום [טבוח] אבל מביא בחג הסוכות ויוצא בה ידי חובתו רבי שמעון אומר אין מביאין תודה בחג הסוכות שכל שבא בחג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות תודה שאינה באה בחג המצות אינה באה לא בחג השבועות ולא בחג הסוכות ר"א בר"ש אומר [תודה באה] בחג הסוכות ויוצא בה ידי חובתו משום שמחה ואין יוצא בה [ידי חובה] משום חגיגה.עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו על זה נאמר (קהלת א׳:ט״ו) מעוות לא יוכל לתקן [וגו'] ר' שמעון בן מנסיא אומר גנב [אדם] יכול שיחזיר גניבו גזל יכול שיחזיר גזילו בא על אשת איש פסלה [מתחת ידי] בעלה נטרד [והלך] מן העולם ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקן ר"ש בן יוחאי אומר אין אומרים בקרו גמל זה שמא יש בו מום בקרו חזיר שמא יש בו מום אין מבקרין אלא [כל תמימים] ואיזה זה תלמיד חכם [שפירש] מן התורה ועל זה נאמר מעוות [לא יוכל לתקן ואומר (תהילים ל״ז:כ״א) לוה רשע ולא ישלם רבי יהודה בן לקיש] אומר עליו הוא אומר (משלי כ״ז:ח׳) כצפור נודדת מקינה ואומר (ירמיהו ב׳:ה׳) מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וגו'.היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו אבל חכם מתיר לפי חכמתו הלכות שבת חגיגות ומעילות כהררין [תלויין] בשערה מקרא מועט והלכות מרובות אין להם על מה שיסמכו מכאן היה רבי יהושע אומר צבתא בצבתא מתעבדא צבתא קדמיתא [מאי הות הא ליי] ברייה הות. הדינין העבודות הטהרות והטמאות והעריות מוסף עליהן הערכין והחרמים וההקדשות מקרא מרובה מדרש והלכות מרובות יש להן על מה שיסמכו אבא יוסי בן חנן אומר אלו שמונה מקצעי תורה גופי הלכות.תוספתא חגיגה פרק א תוס יב