משנה: עָצִיץ נָקוּב מְקַדֵּשׁ בַּכֶּרֶם וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר זֶה וְזֶה אֲסוּרִין וְאֵינָן מְקַדְּשִין. הַמַּעֲבִיר עָצִיץ נָקוּב בַּכֶּרֶם אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם אָסוּר. הלכה: תַּנֵּי אֵין בֵּין עָצִיץ נָקוּב לְעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב אֶלָּא הֶכְשֵׁר זְרָעִים בִּלְבַד. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַם כְּרַבָּנִין אִית חוֹרָנִין. עָצִיץ נָקוּב מְקַדֵּשׁ בַּכֶּרֶם וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ נָקוּב חַייָב מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב פָּטוּר. עָצִיץ נָקוּב אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים וּשֶׁאֵינוֹ נָקוּב מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִי חֲנִינָא מָטֵי בָהּ בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הַתּוֹרָה רִיבָת מִטָּהֳרַת זְרָעִים. מָה טַעַם. וְכִי יִפּוֹל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל־זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ טָהוֹר הוּא. תַּנֵּי עָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב מַעְשְׂרוֹתָיו כַּהֲלָכָה וּתְרוּמָתוֹ אֵינָהּ מְדַמָּעַת וְאֵין חַייָבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי מַהוּ לוֹמַר עַל פִּתּוֹ הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי כֵּן דְּלַעַת כְּתָלוּשׁ הוּא לְסַכֵּךְ בָּהּ. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בָּעֵי נָטַע חָמֵשׁ גְּפָנִים בַּחֲמִישָׁה עֲצִיצִין שֶׁאֵינָן נְקוּבִין וַעֲשָׂאָן שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב אַתְּ אָמַר כֶּרֶם הוּא. הוֹפְכוֹ וְיֵשׁ כֶּרֶם מִיטַּלְטֵל. שְׁמוּאֵל אָמַר בְּמַעֲבִיר תַּחַת כָּל־גֶּפֶן וַגֶּפֶן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לַאֲוֵיר עֲשָׂרָה הִיא מַתְנִיתָא. הֶעֱבִיר חֲמִשָּׁה עֲצִיצִין שֶׁאֵינָן נְקוּבִין תַּחַת גֶּפֶן אַחַת תַּפְלוּגְתָּא דְּרִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן. הָאוֹסֵר אֵינוֹ נֶאֱסָר וְשֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר נֶאֱסָר. אֲבָל אִם הֶעֱבִיר עָצִיץ אֶחָד תַּחַת חָמֵשׁ גְּפָנִים כָּל־עָמָּא מוֹדֵיי שֶׁהָאוֹסֵר נֶאֱסָר.
גרעיני זיתים גרעיני תמרים וגרעיני חרובין כולן אע"פ שאין מכונסין אסורין ושאר כל הגרעינין מכונסין אסורין שאין מכונסין מותרין.קליפי פולין ושומשמין יש בהן אוכל אסורין אין בהן אוכל מותרין קליפי מלפפין אע"פ שאין בהן אוכל אסורין [קליפי אתרוג אסורין] גרעיני אתרוג מותרין אתרוג אסורין מפני שהקאות אוכלת קליפי אבטיח ומעי אבטיח וקנובת ירק של תרומה ר' דוסא מתיר לזרים וחכמים אוסרין ר' יעקב אומר משמו הבכרות והסייפות אסורות באמצע קיץ מותרות.כשם שאסורות לאכול בתרומה [כך אסורות] בטבל ובמעשר טבל ובמעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שלא נפדו המצולות והרקבונות של תרומה אסורות העלו אבק מותרות סובין של חדשות אסורות של ישנות מותרות עד מתי חדשות אסורות כל זמן שבני אדם רגילין לחבוט בין הגרנות ר' אחא אומר ל' יום.תוספתא תרומות פרק י תוס ד
חִימֵּץ מִמֶּנּוּ לְמָקוֹם אַחֵר נַעֲשֶׂה זֶה אָסוּר וְזֶה אָסוּר. רִיבָה עַל הָרִאשׁוֹן וּבִיטְּלוֹ נַעֲשֶׂה עִיקָּר טְפֵילָה וּטְפֵילָה עִיקָּר. שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הָעִיסָּה וְהִגְבִּיהוֹ. וְאַחַר כָּךְ נִתְחַמְּצָה הָעִיסָּה הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת. וְדִכְװָתָהּ תְּאֵינָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה. הוּגְבְּהָה אַחַת מֵהֶן וְאַחַר כָּךְ הוּכְּרָה הַתְּרוּמָה תְּהֵא מוּתֶּרֶת. תַּמָּן לֹא הוּכָח הָאִיסּוּר בְּרַם הָכָא הוּכָח הָאִיסּוּר.רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי וְלָמָּה תַנִּינָן גְּרִיסִין שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הָאוֹרֶז. אֶלָּא מַתְנִיתָן כְּמָאן דְּאָמַר נוֹתְנֵי טַעַם לִפְגָם מוּתָּר. וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר נוֹתְנֵי טַעַם לִפְגָם מוּתָּר מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא אָסוּר.גְּרִיסִין שֶׁלְתְּרוּמָה שֶׁנָּֽפְלוּ עִם עֲדָשִׁים שֶׁלְחוּלִין וְיֵשׁ בָּהֶן נוֹתֵן טַעַם. רִיבָה עֲלֵיהֶן עֲדָשִׁים שֶׁלְחוּלִין מוּתָּר. עַד כַּמָּה יַרְבֶּה תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי וּדְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי דּוּ אָמַר עַד שֶׁיַּרְבֶּה עַל כּוּלְּהֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי דּוּ אָמַר עַד שֶׁיַּרְבֶּה עַל הַנּוֹפְלִין. גְּרִיסִין שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם עֲדָשִׁין שֶׁלְחוּלִין וְאֵין בָּהֶן נוֹתֵן טַעַם. רִיבָה עֲלֵיהֶן גְּרִיסִין שֶׁלְחוּלִין מִין מְעוֹרֵר אֶת מִינוֹ לֶאֱסוֹר. לֹא תְהֵא גְדוֹלָה מִיַּיִן נֶסֶךְ. כְּמַה דְתֵימַר בְּיַיִן נֶסֶךְ אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ בְנוֹתֵן טַעַם אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר. וְהָכָא אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר. הָדָא אָֽמְרָה רִיבָה עֲלֵיהֶן גְּרִיסִין שֶׁלְתְּרוּמָה מוּתָּר.תלמוד ירושלמי עורלה פרק ב הלכה ג