משנה: זֶה גִּיטֵּיךְ מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי מֵחוֹלִי זֶה וְעָמַד וְהוֹלֵךְ בַּשּׁוּק וְחָלָה וָמֵת אוֹמְדִין אוֹתוֹ אִם מַחֲמַת חוֹלִי הָרִאשׁוֹן מֵת הֲרֵי זֶה גֵט וְאִם לָאו אֵינוֹ גֵט. לֹא תִתְייַחֵד עִמּוֹ אֶלָּא בִפְנֵי עֵדִים אֲפִילוּ עֶבֶד אֲפִילוּ שִׁפְחָה חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ מִפְּנֵי שֶׁלִּיבָּהּ גַּס בְּשִׁפְחָתָהּ. וּמַה הִיא בְאוֹתָן הַיָּמִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל־דָּבָר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. הלכה: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ מֵהַיּוֹם כול׳ . אָכַל גְּרִיסִין לְגַסָּה כְּמִי שֶׁמֵּת מֵאוֹתוֹ חוֹלִי. פּוּנְדֻּקָּאוֹת עַצְמָן וְלֹא עָמַד כְּמִי שֶׁלֹּא מֵת מֵאוֹתוֹ חוֹלִי. אִם מֵת הַחוֹלִי הַזֶּה. וְנָפָל עָלָיו גַּל אוֹ שֶׁנְּכָשׁוֹ נָחָשׁ. אֵינוֹ גֵּט. אֶלָּא מֵת מֵאוֹתוֹ הַחוֹלִי. אִם לֹא עָמַדְתִּי מֵחוֹלִי זֶה. וְנָפָל עָלָיו גַּל אוֹ שֶׁנְּכָשׁוֹ נָחָשׁ. הֲרֵי זֶה גֵּט. שֶׁלֹּא עָמַד מֵאוֹתוֹ הַחוֹלִי. תַּנֵּי. אַף הַמְסוּכָּן. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מַעֲשֶׂה הָיָה כָהֵן שֶׁבָּעַל מֵת. שֶׁלֹּא עָמַד מְאוֹתוֹ הַחוֹלִי. וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה נֶאֱמָנִין. יוֹדְעִין הֵן הָעֵדִים שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּתְייַחֲדָה עִמּוֹ שֶׁהָיָה שָׁם עֶבֶד וְשִׁפְחָה. כְּהָדָא. נִתְייַחֲדָה עִמּוֹ בִּפְנֵי שְׁנַיִם צְרִיכָה הִימֶּינּוּ גֵט שֵׁינִי. בְּאֶחָד אֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵט שֵׁינִי. בְּאֶחָד בְּשַׁחֲרִית וּבְאֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם. זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְשָׁאַל רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן תרדיון לַחֲכָמִים וְאָֽמְרוּ. אֵין זֶה יִחוּד. נִתְייַחֲדָה עִמּוֹ כְּדֵי בְעִילָה חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם בְּעִילָה וְאֵין חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַף חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין. רִבִּי יִרְמְיָה פָּתַר מִתְנִיתָא. נִתְייַחֲדָה עִמּוֹ כְּדֵי בְעִילָה חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם בְּעִילַת זְנוּת וְאֵין חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין בִּבְעִילָה. לֹא נִתְייַחֲדָה עִמּוֹ כְּדֵי בְעִילָה אֵין חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם כְּלוּם. רִבִּי יוֹסֵי פָּתַר לָהּ מַתְנִיתָא. נִתְייַחֲדָה עִמּוֹ כְּדֵי בְעִילָה חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם בְּעִילַת זְנוּת וְאֵין חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין בִּבְעִילָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַף חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין בִּבְעִילָה. לֹא נִתְייַחֲדָה עִמּוֹ כְּדֵי בְעִילָה אֵין חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם קִדּוּשִׁין בְּכֶסֶף. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַף חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין בְּכֶסֶף. אָמַר רִבִּי אָבִין. אַתְיָא דְּבֵית שַׁמַּי כְּרַבָּנִין וּדְבֵית הִלֵּל כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. לְיֵי דָא מִילָּא. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. לְיוֹרְשָׁהּ. דְּתַנִינָן תַּמָּן. וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא כְאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל־דָּבָר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. מִיתָה מְצוּיָה. וְהָכָא הוּא אָמַר. אֵין מִיתָה מְצוּיָה. תַּמָּן בַּצִּיבּוּר כָּאן בְּיָחִיד. דְּתַנְיָא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. לֹא הָיָה שׁוֹפָר שֶׁלְּקִינִּים בִּירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי הַתַּעֲרוֹבֶת. שֶׁמָּא תָמוּת אַחַת מֵהֶן וְנִמְצְאוּ דְמֵי חַטָּאוֹת מֵתוֹת מְעוּרָבוֹת בָּהֶן. בְּעִילָתָהּ מָהוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּעִילָתָהּ בְּרוּרָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּעִילָתָהּ סָפֵק. מָאן דְּאָמַר בְּעִילָתָהּ בְּרוּרָה. מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וּמָאן דְּאָמַר בְּעִילָתָהּ סָפֵק. מֵת פָּטוּר. לֹא מֵת מֵבִיא חַטָּאת.
קלל של חטאת שנתנו על גבי השרץ ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין במד"א בזמן שאם ינטל השרץ והקלל עומד ואפילו מת ונבילה נוגעין בו מאחריו טמא נתנו על גבי משכב [ומושב] ועל גבי חרס הטמא טמא. נתנו ע"ג אוכלין ומשקים ועל גבי ס"ת ר' יוסי מטהר ור"מ מטמא העבירו על תנור ועל גבי נבלה ועל גבי השרץ ר' עקיבה מטמא. מודה ר' עקיבה שאם עברה ליה הזאה על גבי משכב ומושב ועל גבי כלי חרס הטמא שהיא טהורה חוץ מכזית מן המת ומן המאהילין שהן טמאין מלמעלה כלמטה.קלל של חטאת וקלל של תרומה שנגעו זה בזה שניהן טהורין בשתי ידות שניהן טמאין ר' יהושע אומר של חטאת טמא. קלל ולגין של תרומה שנגעו זה בזה שניהן בשתי ידות שבהן טהורין ר' יהושע אומר של חטאת טמא במד"א בשל אבן אבל בשל חרס הכל מודים בשל חטאת שהוא טהור.לגין חטאת ולגין של תרומה שנגעו זה בזה שניהן טהורין בשתי ידיו שניהן טמאין בשתי ניירות שבהן טמאין ר' יהושע אומר של חטאת טמא זה הכלל שרבי עקיבה אומר כל המטמא מי חטאת במגע מטמא במשא וכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא במשא.תוספתא פרה פרק י תוס ו
קְרָאָהּ סֵרוּגִין, וּמִתְנַמְנֵם, יָצָא. הָיָה כוֹתְבָהּ, דּוֹרְשָׁהּ, וּמַגִּיהָהּ, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא. וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. הָיְתָה כְּתוּבָה בְּסַם, וּבְסִקְרָא, וּבְקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם, עַל הַנְּיָר וְעַל הַדִּפְתְּרָא, לֹא יָצָא, עַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית, עַל הַסֵּפֶר וּבִדְיוֹ: בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר, אִם עָתִיד לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ, קוֹרֵא כִמְקוֹמוֹ. וְאִם לָאו, קוֹרֵא עִמָּהֶן. וּמֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִלָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֻּלָּהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵאִישׁ יְהוּדִי (אסתר ב ה). רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (אסתר ג׳:א׳): הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן. אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה, וְלֹא מָלִין, וְלֹא טוֹבְלִין, וְלֹא מַזִּין, וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם לֹא תִטְבֹּל, עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. וְכֻלָּן שֶׁעָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, כָּשֵׁר: משנה מגילה פרק ב משנה ה