משנה: אוֹכֵל פּוֹעֵל קִישׁוּת אֲפִילוּ בְדֵינָר וְכוֹתֶבֶת אֲפִילוּ בְדֵינָר. רִבִּי אֶלְעָזָר חַסְמָא אוֹמֵר לֹא יֹאכַל פּוֹעֵל יוֹתֵר עַל שְׂכָרוֹ. וַחֲכָמִים מַתִּירִין אֲבָל מְלַמְּדִין אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יְהֵא רַעַבְתָן וִהֵא סוֹתֵם הַפֶּתַח מִלְּפָנָיו. קוֹצֵץ אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים עַל יְדֵי עַבְדוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַגְּדוֹלִים עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת. אֲבָל לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי בְהֶמְתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת. הלכה: אוֹכֵל פּוֹעֵל קִישׁוּת אֲפִילוּ בְדֵינָר כול'. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן אַנְטִיגֳנָס אוֹמֵר בְשֵׁם רִבִּי רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יַנַּאי. זֹאת אוֹמֶרֶת. אוֹכֵל פּוֹעֵל יוֹתֵר עַל שְׂכָרוֹ. וְאִית דָּֽמְרִין רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁיֹּאכַל פּוֹעֵל אֶשְׁכּוֹל רִאשׁוֹן וְאֶשְׁכּוֹל אַחֲרוֹן.
שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מְרוּבִּין לְמָה הוּא דּוֹמֶה — לְעֶבֶד שֶׁנָּתַן לוֹ רַבּוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּבַת אַחַת, נִמְצְאוּ רֵיחַיִם טוֹחֲנוֹת מִן הַכּוֹר מַה שֶּׁטּוֹחֲנוֹת מִן הַקַּב, וְנִמְצֵאת עִיסָּה אוֹכֶלֶת מִן הַכּוֹר כְּמוֹ [שֶׁ]אוֹכֶלֶת מִן הַקַּב.שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מוּעָטִין לְמָה הוּא דּוֹמֶה — לְעֶבֶד שֶׁנָּתַן לוֹ רַבּוֹ פַּרְנָסָתוֹ מְעַט מְעַט, נִמְצְאוּ רֵיחַיִים מַה שֶּׁטּוֹחֲנוֹת מִן הַכּוֹר טוֹחֲנוֹת מִן הַקַּב. נִמְצֵאת עִיסָּה כַּמָּה שֶׁנֶּאֱכֶלֶת מִן הַכּוֹר אוֹכֶלֶת מִן הַקַּב.דָּבָר אַחֵר: בִּזְמַן שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מְרוּבִּין לְמָה הוּא דּוֹמֶה — לְאָדָם שֶׁמְּגַבֵּל אֶת הַטִּיט, אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם רַבִּים — מַיִם אֵינָן כָּלִין, וְהַטִּיט מְגוּבָּל יָפֶה. אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם מוּעָטִין — מַיִם כָּלִים, וְהַטִּיט אֵינוֹ מִתְגַּבֵּל יָפֶה.תלמוד בבלי תענית דף יט עמוד ב
כָּתוּב וְאַנְשֵׁ֣י בָבֶ֗ל עָשׂוּ֙ אֶת־סוּכּוֹת בְּנ֔וֹת. תַּרְנְגוֹלְתָא וּפְרַחֶיהָ. וְאַנְשֵׁי־כ֔וּת עָשׂ֖וּ אֶת־נֵֽרְגַ֑ל. רִיגְלֵיהּ דְּיַעֲקֹב וְרִיגְלֵיהּ דְּיוֹסֵף. נִחַ֕שְׁתִּי וַיְבָֽרֲכֵ֥נִי יְי בִּגְלָלֶֽךָ׃ וַיְבָ֧רֶךְ יְי אֶת־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף. וְאַנְשֵׁ֥י חֲמָת֭ עָשׂ֥וּ אֶת־אֲשִׁימָה׃ אִימְרָא כְּמַה דְתֵימַר וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן בְּאֵ֤יל הָֽאָשָׁם֙. הָֽעַוִּ֛ים עָשׂ֥וּ נִבְחַן. כַּלְבָּא. וְאֶת־תַּרְתָּ֑ק. חֲמָרָא. וְהַֽסְפַרְוִ֗ים שׁוֹרְפִים אֶת־בְּנֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ. טַווְסָא וּפִיסְיוֹנֶי.עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲסוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מוּתֶּרֶת. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּעָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכֶלְייָן. דִּבְרֵי הַכֹּל. אָסוּר. אִם בְּשֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכֶלְייָן. דִּבְרֵי הַכֹּל. מוּתָּר. אֶלָּא כִי אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. סְתָם כְּמִי שֶׁעָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכֶלְייָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. סְתָם כְּמִי שֶׁאֵין עָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכֶלְייָן. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבִיו שֶׁל רִבִּי מַתַּנְייָה. אִם הָיוּ מוּנָּחִין בִּמְקוֹמָן כְּמִי שֶׁעָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכֶלְייָן. מָתִיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי. וְהָא כְתִיב עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יִדְרְכוּ֩ כֹֽהֲנֵ֨י דָג֜וֹן עַל־מִפְתַּ֥ן דָּג֖וֹן. אָמַר לֵיהּ. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בְּמִפְתַּן יוֹתֵר מִדָּגוֹן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא אָמַר. אוּמּוֹת הָעוֹלָם עָשׂוּ מִפְתָּן אֶחָד. יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַמָּה מִפְתָנִים. וּמַה טַעַם וּפָֽקַדְתִּ֗י עַ֧ל הַדּוֹלֵג עַל־הַמִּפְתָּן֭.הַמּוֹצֵא עֲבוֹדָה זָרָה. רַב אָמַר מְשַׁבְּרָהּ אֵבֶר אֵבֶר וְהִיא בְטֵילָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. אֵינָהּ בְטֵילָה לְעוֹלָם.תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ג הלכה ב