משנה: אֵילּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה. הָעוֹשֶׂה בִמְחוּבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעַת גְּמַר מְלָאכָה וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וּבְדָבָר שֶׁגִּידּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. וְאֵילּוּ שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין. הָעוֹשֶׂה בִמְחוּבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ גְּמַר מְלָאכָה וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע מֵאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וּבְדָבָר שֶׁאֵין גִּידּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. הָיָה עוֹשֶׂה בְיָדוֹ אֲבָל לֹא בְרַגְלָיו בְּרַגְלָיו אֲבָל לֹא בְיָדָיו אֲפִילוּ בִּכְתֵיפוֹ הֲרֵי זֶה אוֹכֵל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְיָדָיו וּבְרַגְלָיו. הלכה: אֵילּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה כול׳. אָמַר רִבִּי לָא. כִּי תָבוֹא בְּכֶרֶם רֵעֶיךָ. וְכִי עָלַת עַל דַּעַת שֶׁיֹּאכַל עֵצִים וָאֲבָנִים. מַה תַלְמוּד לוֹמַר עֲנָבִים. שֶׁלֹּא יִקְלַף בַּתְּאֵינִים וִימַצְמֵץ בָּעֲנָבִים. הָיָה עוֹשֶׂה בְיָדָיו אֲבָל לֹא בְרַגְלָיו. אָמַר רִבִּי לָא. כְּתִיב כִּי תָבֹא בְקָמַת רֵעֶיךָ וגו׳. בְּיָדָיו אוֹ אוֹגֵד בְּרַגְלָיו מְקַמֵּץ אֲפִילוּ עַל כְּתֵיפוֹ טוֹעֵן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְיָדָיו וְרַגְלָיו וְגוּפוֹ. יָצָא עוֹשֶׂה בְיָדָיו אֲבָל לֹא בְרַגְלָיו. בְּרַגְלָיו אֲבָל לֹא בְגוּפוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָן אוֹמֵר דַּיִישׁ. מַה דַּיִישׁ מְיוּחָד דָּבָר שֶׁגִּידּוּלוֹ מִן הַקַּרְקַע. יָצָא הַחוֹלֵב הַמְגַבֵּן הַמְחַבֵּץ שֶׁאֵין גִּידּוּלֵי קַרְקַע. מַה דַּיִישׁ מְיוּחָד דָּבָר שֶׁלֹֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. יָצָא הַיַּיִן מִשֶׁיִּקְפֶּה [וְהַשֶּׁמֶן] מִשֶׁיָרַד לָעוּקָה הַבּוֹדֵל בַּתְּמָרִים וְהַמְפָרֵד בַּגְּרוֹגֵרוֹת דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. מַה דַּיִישׁ שֶׁלֹּא בָא לְזִיקַת הַמַּעְשְׂרוֹת. יָצָא הַלָּשׁ וְהַמְקַטֵּף וְהָאוֹפֶה שֶׁבָּא לְזִיקַת מַעְשְׂרוֹת.
הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק, מֻתָּר בִּדְלוּעִין. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, וַהֲלֹא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ קַח לִי יָרָק וְהוּא אוֹמֵר לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דְלוּעִין. אָמַר לָהֶם, כֵּן הַדָּבָר, אוֹ שֶׁמָּא אוֹמֵר הוּא לוֹ לֹא מָצָאתִי אֶלָּא קִטְנִית, אֶלָּא שֶׁהַדְּלוּעִין בִּכְלָל יָרָק, וְקִטְנִית אֵינָן בִּכְלָל יָרָק. וְאָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי לַח, וּמֻתָּר בַּיָּבֵשׁ:
הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן, אָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן, אָסוּר בַּכֹּל, וּמֻתָּר בְּפֵרוֹת הָאִילָן וּבְיָרָק:
הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת, מֻתָּר בְּשַׂק, בִּירִיעָה, וּבַחֲמִילָה. אָמַר קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלָי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִזֵּי צֶמֶר. פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלָי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר. טָעַן וְהִזִּיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה, אָמַר קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלֶה עָלָי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו:
משנה נדרים פרק ז משנה ד
ומנ"ל דבר פדייה הואדאמר ר"א מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים ת"ל (דברים יד, כד) כי לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר (בראשית מג, לד) וישא משאות מאת פניוא"ר ביבי א"ר אסי מנין למעשר שני טהור שפודין אותו אפילו בפסיעה אחת חוץ לחומה שנאמר כי לא תוכל שאתו האי מבעי ליה לכדרבי אליעזרתלמוד בבלי מכות דף יט עמוד ב