משנה: בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ מִדָּה בַחֶבֶל. פָּחַת כָּל־שֶׁהוּא יְנַכֶּה. הוֹתִיר כָּל־שֶׁהוּא יַחֲזִיר. אִם אָמַר הֵן חָסֵר הֵן יֶתֶר אֲפִילוּ פָחַת רוֹבַע לַסְּאָה אוֹ הוֹתִיר רוֹבַע לַסְּאָה הִגִּיעוֹ. יוֹתֵר מִכֵּן יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן. וּמָהוּ מַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת וְאִם רָצָה מַחֲזִיר לוֹ קַרקַע. וְלָמָּה אָֽמְרוּ מַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת לְייַפּוֹת כּוֹחוֹ שֶׁל מוֹכֵר שֶׁאִם שִׁייֵר בַּשָּׂדֶה בֵּית תִשְׁעַת קַבִּין וּבַגִּינָּה בֵּית חֲצִי קַב. וּכְדִבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה בֵּית רוֹבַע. מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע וְלֹא אֶת הָרוֹבַע בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר לוֹ אֶלָּא כָּל־הַמּוֹתָר. הלכה: בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ כול׳. הָכָא אַתָּ מַר. הִגִּיעוֹ. וְהָכָא אַתָּ מַר. לֹא אֶת הָרוֹבַע בִּלְבַד מַחֲזִיר לוֹ אֶלָּא כָּל־הַמּוֹתָר. אָֽמְרֵי. מִכֵּיוָן שֶׁאַתְּ מוֹצִיאוֹ לִפְחוֹת מֵחֶבֶל מַחֲזִירוֹ אַתּ לְמִידָּה בַחֶבֶל.
תַּנֵּי. לֹא נֶחְלְקוּ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה עַל מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁיְּהֵא נָזִיר כַּקַּל שֶׁבָּהֶן. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל שְׁנֵי עֵדִים. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. נֶחְלְקָה הָעֵדוּת וְאֵין נְזִירוּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. יֵשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם. שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם.תלמוד ירושלמי נזיר פרק ג הלכה ז
ורבנן אצטריך ס"ד אמינא הואיל ובני נח אין מצווין אלא על מחוסר אבר בבמה דלהון דלמא אנן נמי נקביל מינהון קא משמע לן מכל אלה דלא מקבלינן מתקיף לה ר"ל שמא לא שנינו אלא בתם שנעשה בעל מום ועובר דאי בעל מום מעיקרא דיקלא בעלמא הוא אמר ליה רבי חייא בר יוסף (ויקרא כב, כג) שרוע וקלוט כתיב בפרשה והני בעלי מומין מעיקרא נינהו תלמוד בבלי תמורה דף ז עמוד א