כל דבר שיש בו עינוי נפש בין בינו לבינה [או] בינה לבין אחרים יפר דבר שאין בו עינוי נפש בינו לבינה יפר בינה לבין אחרים לא יפר כיצד אמרה קונם שאני עושה לפי אבא לפי אביך לפי אחי לפי אחיך שאני מטילה לבקרך אין יכול להפר מפני [שבינה] לבין אחרים שלא אכחול ושלא אפרכס ושלא אתקשט ושלא אשמש לך מטתי הרי זה יפר מפני [שבינו] לבינה. שלא אציע לך [מפה] ושלא אדיח לך רגליך ושלא אמזוג לך את הכוס אין צריך להפר [כופה] אותה על כרחה רבן גמליאל אומר יפר משום שנאמר (במדבר ל׳:ג׳) לא יחל דברו. נדרה שלא תטעום אחד מכל המינין בין מאכל רע בין מאכל יפה אפילו לא טעמה אותו המין מימיה יפר אמרה קונם פלפלין [שאיני] טועמת גלוסקין [שאיני] טועמת אפילו לא [היה לה] אותו המין מימיה יפר אמרה קונם פירות א"י עלי אם יש לו בהן חלק יפר [אם] לאו יביא [לה] משאר ארצות אמרה קונם פירות הפרכיא [זו] עלי אם יש לו בהן חלק יפר אם לאו יביא [לה] מהפרכיא אחרת אמרה קונם פירות מדינה זו עלי אם יש לו בהן חלק יפר ואם לאו יביא לה ממדינה אחרת. אמרה קונם פירות חנווני זו עלי אם יש שם חנות אחרת לא יפר ואם לאו יפר ר' יוסי אומר אפילו היה שם מאה חנויות הואיל ולא היתה פרנסתו אלא [הימנה] ה"ז יפר מפני [שבינו] לבינה. קונם שאני נהנה לבריות אין יכול להפר [יכולה] ליהנות בלקט בשכחה ובפאה ובמעשר עני. נדרה אשתו והפר לה וסבור נדרה בתו נדרה בתו [והפר לה] וסבור [אשתו] נדרה ה"ז יקיים ואם רצה מפר נדרה אשתו וקיים לה וסבור בתו נדרה נדרה בתו וקיים לה וסבור [אשתו] נדרה ה"ז יפר ואם רצה להקים מקיים. נדרה מן התאנים וענבים הפר לתאנים יחזור ויפר לענבים לענבים יחזור ויפר לתאנים לא הפר לתאנים והפר לענבים אסורה לאכול בתאנים [וענבים] הפר לענבים ולא הפר לתאנים אסורה לאכול בענבים [ותאנים] הפר לתאנים וחשיכה אסורה לאכול תאנים וענבים הפר לענבים וחשיכה אסורה לאכול ענבים [ותאנים] אמרה קונם תאנים שאני טועמת ועוד ענבים שאני טועמת הרי אלו שני נדרים מפר איזה מהן שירצה ומקיים איזה מהן שירצה שנאמר (במדבר ל׳:י״ד) אישה יקימנו ואישה יפירנו אישה יקימנו לזו ואישה יפירנו לזו. חומר בהקם שאין בהפר ובהפר שאין בהקם שהשתיקה מקיימת ואין שתיקה מבטלת האיש מקים בלבו ואין האשה [מבטל בלבו] יש בהקם שאין בהפר ויש בהפר שאין בהקם משהקם אין יכול להפר ומשהפר אין יכול להקם. אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ר' ישמעאל אומר לא יפר ר' עקיבה אומר יפר אלמנה שאמרה הריני נזירה לכשאנשא ר' ישמעאל אומר יפר ר' עקיבה אומר לא יפר שר' ישמעאל אומר (במדבר ל׳:י׳) ונדר אלמנה וגרושה [כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה] עד שיהא [איסור נודר בשעה שהיא אלמנה וגרושה] ור' עקיבה אומר אשר אסרה על נפשה יקום עליה עד שיהא איסור [שעה שאסרה על נפשה]. [קונם שאני עושה לפיך שנהנה לאבא ולאביך רבן גמליאל אומר יפר וחכמים אומרים לא יפר נטולה היא מן היהודים משמשתך אני יפר חלקו ומשמשתו] רבי נתן אומר לא יפר וחכ"א יפר.
של כלי עץ כלי עצם וכלי זכוכית אין מקדשין הנעמית כשרה לקדש בה. בין החוקק באמת המים בין בית הקבלה אע"פ שתלשוה המים וחברוהו אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה ואינה צריכה צמיד פתיל ואין פוסלת את המקוה. תלשה וחברה וחשב עליה אחר תלישתה ממלאין בה ומקדשין בה ומזין הימנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה.מעיין היורד למכתשת ומבקש לקדש בה מפסיק ומנגב וחוזר וממשיך אמת המים ומקדש. שוקעת שנממיות סובבות אותה אם היו מעורבות כשפופרת הנוד קדוש אחד לכולן ואם לאו צריכה קדוש לכל אחד ואחד. ר' יהודה אומר משום ר"א עשה לה עטרה של טיט כדי שילכו מים לשם בין שניטלת עמה ובין שאין ניטלת עמה כשרה. השוקת של טיט אם נטלת עמה כשרה ואם לאו פסולה.שתי אבנים שהקיפן זו לזו ועשאן שוקת וכן שתי עריבות וכן השוקת שנחלקה א"ר יוסי בזו הלכה קפצתי לפני ר"ע ואמרתי לפניו שתיהן אינן מקודשות שהמים שבסדק אינן אוגדין ככלי <ואם נגע בספוג שהמים חוצה לו פסולה. ואם לא נפל [אלא] לתוך מקודשין נוטלן וסוחטן והמים כשרין>.תוספתא פרה פרק ה תוס ט
אֵלּוּ קָדָשִׁים שֶׁוַּלְדוֹתֵיהֶן וּתְמוּרוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָהֶן. וְלַד שְׁלָמִים, וּתְמוּרָתָן, וּוְלָדָן, וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם, הֲרֵי אֵלּוּ כִשְׁלָמִים, וּטְעוּנִים סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפָה וְחָזֶה וָשׁוֹק. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, וְלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְרָב. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לֹא נֶחְלְקוּ עַל וְלַד וְלַד שְׁלָמִים וְעַל וְלַד וְלַד תְּמוּרָה, שֶׁלֹּא יִקְרַב. וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ, עַל הַוָּלָד, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא יִקְרַב, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְרָב. הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי פַּפְּיַס עַל וְלַד שְׁלָמִים, שֶׁיִּקְרַב שְׁלָמִים. אָמַר רַבִּי פַּפְּיַס, אֲנִי מֵעִיד, שֶׁהָיְתָה לָנוּ פָרָה זִבְחֵי שְׁלָמִים, וַאֲכַלְנוּהָ בְפֶסַח, וְאָכַלְנוּ וְלָדָהּ שְׁלָמִים בֶּחָג:
וְלַד תּוֹדָה וּתְמוּרָתָהּ, וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם, הֲרֵי אֵלּוּ כְתוֹדָה, וּבִלְבַד שֶׁאֵינָן טְעוּנִין לָחֶם. תְּמוּרַת עוֹלָה, וּוְלַד תְּמוּרָה, וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם, הֲרֵי אֵלּוּ כְעוֹלָה, וּטְעוּנִין הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים:
הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָה וְיָלְדָה זָכָר, יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיָבִיא בְדָמָיו עוֹלָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב עוֹלָה. הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְאָשָׁם, תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב, וְתִמָּכֵר, וְיָבִיא בְדָמֶיהָ אָשָׁם. אִם קָרַב אֲשָׁמוֹ, יִפְּלוּ דָמֶיהָ לִנְדָבָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, תִּמָּכֵר שֶׁלֹּא בְמוּם. תְּמוּרַת אָשָׁם, וְלַד תְּמוּרָתָהּ וּוְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם, יִרְעוּ עַד שֶּׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ, וְיִפְּלוּ דְמֵיהֶן לִנְדָבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יָמוּתוּ. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, יָבִיא בִדְמֵיהֶן עוֹלוֹת. אָשָׁם שֶׁמֵּתוּ בְעָלָיו, וְשֶׁכִּפְּרוּ בְעָלָיו, יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יָמוּתוּ. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, יָבִיא בִדְמֵיהֶן עוֹלוֹת:
משנה תמורה פרק ג משנה ד