העושה מאמר ביבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת רבי שמעון אומר או חולצת או מתיבמת שאם מאמרו מאמר תתיבם שהיא אשתו של ראשון. כיצד מצות יבום עושה בה מאמר ואח"כ [כונס] כנסה עד שלא עשה מאמר קנה העושה מאמר ביבמתו קנאה לעצמו ופסלה ע"י אחים באו עליה אחים ועשו בה מאמר נתנו גט וחלצו פוסלים על ידו העושה מאמר ביבמתו נפטרה צרתה הנותן גט ליבמתו נפטרה היא וצרתה חלץ לה נפטרה צרתה וחכ"א יש גט אחר גט ומאמר אחר מאמר מודה ר' גמליאל לחכמים שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט גט אחר ביאת מאמר [ומאמר] אחר [ביאת] גט כיצד היה ר"ג אומר אין גט אחר גט שתי יבמות [ליבם] אחד [נתן] גט לזו [וחזר ונתן גט] לזו ר"ג אומר חולץ לראשונה ומותר בקרובות שניה וחכ"א אסור בקרובות שתיהן וצריכות שני גיטין וחליצה לאחת מהן וכן [שני] יבמין ויבמה אחת בעל את זו ובעל את זו. בעל את זו ועשה מאמר לזו בעל את זו ונתן גט לזו בעל את זו וחלץ לזו אין אחר חליצה כלום חלץ לזו וחלץ לזו ועשה מאמר בזו חלץ לזו ונתן גט לזו חלץ לזו ובעל את זו אין אחר בעילה כלום אע"פ שאמרו אין אחר בעילה כלום חליצה אחר בעילה פוסלת בכהונה כיצד ג' יבמות ויבם אחד עשה מאמר בזו ובעל את זו וחזר ועשה מאמר בזו רבי נחמיה אומר ראשונה צריכה גט ואין אחר בעילה כלום מק"ו ומה חליצה שפוסלת בכהונה חליצה אחר בעילה אין אחריה כלום בעילה שאין פוסלת בכהונה [בעילה אחר חליצה] אינו דין שלא יהא אחריה כלום וחכ"א צריכות שלשה גיטין וחליצה [אחת] מהן אימתי אמרו אין אחר בעילה כלום בזמן שהיא בתחלה אינה בתחלה הרי היא כמאמר.
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי זֶה אֶחָד מִשָּׁלֹשׁ מִדְרָשׁוֹת שֶׁהֵן מְחֻװָרִין בַּתּוֹרָה. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם. וְכִי יֵשׁ כֹהֵן עַכְשָׁיו וְאֵין כֹּהֵן לְאַחַר זְמָן. וְאֵי זֶה זֶה זֶה שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה. אָמַר רַב וּפוֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה כָּל־שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל לֵוִי עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה.וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב בִּלְבַד כֹּהֵן מַקְרִיב. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִילוּ כָל־כֹּהֵן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב וּבִלְבַד בְּקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִילוּ בְּקָדְשֵׁי הַגְּבוּל. עַל דַּעְתַּייְהוּ דְּרַבָּנִין וּבִלְבַד בִשְׁעַת מִקְדָּשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִילוּ בִּזְמַן הַזֶּה.רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי וְאַף לְעִנְייָן שְׁאָר הַדְּבָרִים כֵּן מְקַבֵּל וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵק קוֹמֵץ וְאַחַר כָּךְ מַקְטִיר שׂוֹרֵף וְאַחַר כָּךְ מַזֶּה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק מִן מַה דְּתַנֵּי עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּחַטָּאת גְּזוּלָה שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לְרַבִּים שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת. הָדָה אָֽמְרָה שֶׁהוּא מְקַבֵּל וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵק קוֹמֵץ וְאַחַר כָּךְ מַקְטִיר שׂוֹרֵף וְאַחַר כָּךְ מַזֶּה.תלמוד ירושלמי תרומות פרק ח הלכה א
המוציא שטר בבבל גובה עליו כסף בבל שטר בארץ ישראל גובה עליו כסף ארץ ישראל היה כתוב בו כסף סתם והוציאו בבבל גובה עליו כסף בבל בארץ ישראל גובה עליו כסף ארץ ישראל היה כתוב כסף סתם ה"ז גובה כל <מקום> שירצה מה שאין כן בכתובת אשה. בין שכתוב בו לוה פלוני מן פלוני ובין שכתוב בו אני פלוני לויתי מן פלוני והעדים למטה כשר לעולם התחתון ילמד מן העליון במקושר באות אחת ולא בשתי אותיות בין חנן לחנני ובין ענן לענני על אות אחת מקיימין אותו על שתי אותיות אין מקיימין אותו ואיזהו קיומו אני פלוני לויתי מן פלוני. ופלוני ופלוני לוה הימנו קושרו למעלה והעדים למטה כשר.כותבין גט לאיש שלא מדעת אשה אבל אין כותבין אלא מדעת האיש כותבין שובר לאשה שלא מדעת האיש אבל אין כותבין אלא מדעת האשה כותבין שחרור לרב שלא מדעת העבד אבל אין כותבין שלא מדעת הרב אונקלסיא שלא מדעת המלוה אבל אין כותבין אלא מדעת הלוה. דייתיקאות אפותיקאות ומתנות שלא מדעת הנותן אבל אין כותבין אלא מדעת המקבל שטרי מקח וממכר שטרי ארסיות וקבלת בהמה שלא מדעת נותן אבל אין כותבין אלא מדעת המקבל גזרידין ופרוסבולין שלא מדעת שניהן רבי אומר אומר אני שאין כותבין פרוסבול אלא מדעת הלוה. משנין את השטר מעברית ליוונית ומיוונית לעברית ועושין לו קיום בית דין נמחק או שהרקיב נימוק או שנטשטש מביאו לב"ד ועושין לו קיום ב"ד נקרע או שאבד מביא עדיו לב"ד ועושין לו קיום ב"ד איזהו קיום ב"ד במותב פלוני בן פלוני הוציא פלוני לפנינו שטרו קרוע ובדקנו עדותן של עדים ונמצאת מתכוונת גובה וא"צ להביא ראיה ואם לאו צריך להביא ראיה.שטר שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ואם החזירו למטה אפילו מגופו כשר. שטר שחתמו עדיו לאחר שאלת שלום פסול שלא חתמו אלא על שאלת שלום החזיר בו דבר אחד או שני דברים מענינו של שטר כשר כתבו בדף זה וחתמו עדיו בדף השני פסול.תוספתא בבא בתרא פרק יא תוס ו