משנה: וְלֹא זוֹ בִלְבַד אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הֱלִינוּ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וְלֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵיהֶן. אֶלָּא שְׁנֵי קְבָרוֹת הָיוּ מְתוּקָּנִין לְבֵית דִּין אֶחָד לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין וְאֶחָד לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחֱנָקִין׃ הלכה: וְלֹא זוֹ בִלְבַד כול׳. תַּנֵּי. הַמַּעֲבִיר אָרוֹן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לִיקּוּט עֲצָמוֹת. אָמַר רִבִּי אָחָא. הָדָא דְתֵימַר בַּאֲרוֹן שַׁיִישׁ. אֲבָל בַּאֲרוֹן עֵץ יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לִיקּוּט עֲצָמוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ בַּאֲרוֹן עֵץ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לִיקּוּט עֲצָמוֹת. אֵי זֶהוּ לִיקּוּט עֲצָמוֹת. אָמַר רִבִּי חַגַּײ. והוּא שֶׁשָׁמַע לְמָחָר. אֲבָל בּוֹ בַיּוֹם יֵשׁ שְׁמוּעָה לְלִיקּוּט עֲצָמוֹת. תַּנֵּי נִיקוֹמַכֵּי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. אֵין שִׁעוּר לְלִיקּוּט עֲצָמוֹת. רִבִּי מָנִי הוֹרֵי לְרִבִּי לָא דְכֻפְרָא לִקְרוֹעַ וּלְהִתְאַבֵּל כְּרִבִּי אָחָא וְלֹא לִיטַּמּוֹת כְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּנֵּי. לִיקּוּטֵי עֲצָמוֹת כִּשְׁמוּעָן. אֵי זֶהוּ לִיקּוּט עֲצָמוֹת. הַמְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם מִשֶּׁיִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר. תַּנֵּי. לִיקּוּט עֲצָמוֹת אֵין אוֹמְרִים עֲלֵיהֶן קִינִּים וָנֶהִי וְלֹא בִרְכַת אֲבֵלִים וְלֹא תַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. אֵילּוּ הֵן בִּרְכַת אֲבֵילִים. שֶׁאוֹמְרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אֵילּוּ הֵן תָּנְחוּמֵי אֲבֵילִים. שֶׁהֵן אוֹמְרִים בַּשּׁוּרָה. תַּנֵּי. אֲבָל אוֹמְרִים עֲלֵיהֶן דְּבָרִים. מָה הֵן דְּבָרִים. רַבָּנִן דְּקַיסָרִין אָֽמְרִין. קִילּוּסִין.
איזו היא נטיעה ר' יהושע אומר בת חמש בת שש בת שבע אמר רבי מפני מה אמרו בת חמש בת שש ובת שבע אלא [מדיני] גפנים בני חמש תאנים בני שש וזיתים בני שבע.מוכרין ומוציאין זבלים ערב שביעית מישראל החשוד על השביעית [ומן הנכרי] ומן הכותי אפי' בשביעית מותר עד מתי מותר לזבל כל זמן שמותר לחרוש מותר לזבל.משקין את הנטיעות עד ראש השנה רבי יוסי בן כיפר אומר משום ר' אליעזר ב"ש אומרים משקה על הנוף ויורד על העיקר ב"ה אומרים על הנוף ועל העיקר אמרו ב"ה לב"ש אם אתה מתיר לו מקצתו תתיר לו את הכל אם אין אתה מתיר לו הכל אל תתיר לו מקצת.תוספתא שביעית פרק א תוס ז
רִבִּי חוּנָה אָמַר. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב בְּעָא. גֵּר שֶׁטָּבַל לְאַחַר שֶׁהֵאִיר הַמִּזְרַח. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הָיָה עֵר הָיָה קוֹנֶה לוֹ שְׁבִיתָה. מָה אָמַר כָּא רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. נִיִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דָּמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. בֵּירַר לוֹ מִבְּעוֹד יוֹם חוֹזֵר בּוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. מִשֶּׁחָשֵׁיכָה חוֹזֵר בּוֹ מִשֶּׁחָשֵׁיכָה. בֵּרַר לוֹ מִבְּעוֹד יוֹם וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. לֹא יִכָּנֵס. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. יִכָּנֵס. לֹא עַל הָדָא אָֽמְרָת אֶלָּא עַל רֵישֵׁיהּ דְּפִירְקָא. מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה. אִיתְאֲמָרַת עֲלֵיהּ. אָמַר רִבִּי בּוּן. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה שֶׁאִם בֵּרַר לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ׃תלמוד ירושלמי עירובין פרק ד הלכה ה