משנה: גֵּץ שֶׁיָּצָא מִתַּתַת הַפַּטִּישׁ וְהִזִּיק חַייָב. גָּמָל שֶׁהָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן וְעוֹבֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים נִכְנְסָה פִשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת וְדָֽלְקָה בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְװָנִי וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה בַּעַל הַגָּמָל חַייָב. הִנִּיחַ הַחֶנְװָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ הַחֶנְװָנִי חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּנֵר חֲנוּכָּה פָטוּר. הלכה: גֵּץ הַיּוֹצֵא מִתַּתַת הַפַּטִּישׁ כול׳. תַּנִּי רִבִּי יוּדָן. בְּנֵר חֲנוּכָּה פָטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא רְשׁוּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַייָב. כְּגוֹן אֵילּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין סוּכּוֹת בְּפִתְחֵי חֲנוּיוֹתֵיהֶם בֶּחָג מִפְּנֵי שֶׁהוּא רְשׁוּת וּבָא אַחֵר וְהוּזַּק בָּהֶן חַייָב.
שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה׃יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים שֶׁ֖מֶן תּוּרַ֣ק שְׁמֶ֑ךָ עַל־כֵּ֖ן עֲלָמ֥וֹת אֲהֵבֽוּךָ׃מקרא שיר השירים פרק א פסוק ד
מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר: ״פִּתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״ — מְשַׁלֵּם בּוֹשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאֵין מְשַׁלֵּם קְנָס. הָאוֹמֵר: ״גָּנַבְתִּי״ — מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאֵין מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. ״הֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי״, אוֹ ״שׁוֹרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״ — הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. ״הֵמִית שׁוֹרִי עַבְדּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״ — אֵין מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַמְשַׁלֵּם יָתֵר עַל מַה שֶּׁהִזִּיק — אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ.גְּמָ׳ וְלִיתְנֵי ״אָנַסְתִּי״! לָא מִבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִבַּעְיָא ״אָנַסְתִּי״, דְּלָא קָא פָּגֵים לַהּ, דִּמְשַׁלֵּם בּוֹשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ, אֲבָל ״פִּתִּיתִי״, דְּקָא פָּגֵים לַהּ, אֵימָא: לָא מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ — קָא מַשְׁמַע לַן.מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אַף בּוֹשֶׁת וּפְגָם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ — לֹא כׇּל הֵימֶנּוּ שֶׁיִּפְגּוֹם בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי.תלמוד בבלי כתובות דף מא עמוד א