משנה: אֵין נִשְׁבָּעִין עַל טַעֲנַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אֶת הַקָּטָן אֲבָל נִשְׁבָּעִים לַקָּטָן וְלַהֶקְדֵּשׁ׃ הלכה: אֵין נִשְׁבָּעִין עַל טַעֲנַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן כול׳. כְּתִיב כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ. פְּרָט לְקָטָן. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁנָּתַן לוֹ קָטָן וּתְבָעוֹ קָטָן. נָתַן לוֹ קָטָן וּתְבָעוֹ גָּדוֹל. תַּלְמוּד לוֹמַר רֵעֵ֜הוּ. עַד שֶׁיְּהֵא נְתִינָתוֹ וּתְבִיעָתוֹ שָׁוִין. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. לֵית הָדָא פְשִׁיטָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר. הַטּוֹעֵן לַחֲבֵירוֹ טַעֲנַת גַּנָּב בָּאֲבֵידָה חַייָב. אֵיכָן אֲבֵידָתִי. אָמַר לוֹ. נִגְנְבָה. אָמַר רִבִּי בָּא. תִּיפְתָּר שֶׁאָמַר לוֹ. עַד שֶׁאַתְּ קָטָן תְּבַעְתָּנִי וְנִפְטַרְתִּי מִשְּׁבוּעָתָךְ. שְׁבוּעַת יְי תִּֽהְיֶה֙ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֔ם. לְהוֹצִיא הַיּוֹרֵשׁ. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. בְּיוֹרְשָׁיו הִיא מַתְנִיתָה. בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֔ם. אֵינָהּ זָזָה מִבֵּין שְׁנֵיהֶן לְעוֹלָם. אִם הַמַּשְׁבִּיעַ מַשְׁבִּיעַ לַשֶּׁקֶר סוֹף לָצֵאת עָלָיו. אִם הַנִּשְׁבָּע נִשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר סוֹף לָצֵאת עָלָיו. מַאי טַעֲמָא. הֽוֹצֵאתִ֗יהָ נְאֻם֙ יְי צְבָא֔וֹת וּבָ֨אָה֙ אֶל־בֵּ֣ית הַגַּנָּ֔ב וְאֶל־בֵּ֛ית הַנִּשְׁבָּ֥ע בִּשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וגו׳. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מַלְאֲכֵי חַבָּלָה אֵין לָהֶן קְפִיצִין. וּמַה טַעַם. מִשּׁוּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ׃ בְּרַם הָכָא וְכִלַּתּ֖וּ אֶת עֵצָ֥יו וְאֶת־אֲבָנָֽיו׃ בּוֹא וּרְאֶה. דְּבָרִים שֶׁאֵין הָאֵשׁ שׂוֹרְפָן שְׁבוּעַת שָׁיו מְכַלָּתָן. רִבִּי יוּנָה אָמַר. עַל שֶׁקֶר. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אַף עַל הָאֱמֶת. חַגַּײ דְרִישׁ כְּהָדָא דְרִבִּי יוֹסֵי. עוֹבְדָא הֲוָה בְחָדָא אִיתָא דְּאָֽזְלַת מֵיעֲרוֹךְ גַּב חֲבֵירָתָהּ וַהֲוָה קְטִיר בְּשִׁיטֵּיהּ דְקוֹלַסְתֵּיהּ תְּרֵין דֵּינָרִין. נָֽפְלוּ לָהּ וְאִיעָֽרְכוּ גַּו עִיגּוּלָא. הָֽפְכַת בְּעַייָא לָהוּ גַּו בֵּיתָא וְלָא אַשׁכַּחְתּוֹן. חָֽזְרַת לְגַבָּהּ אָֽמְרָה לָהּ. הֲבִי לִי ב׳ דֵינָרִין דִּנְפוֹל לִי גַּו בֵּיתֵיךְ. אָֽמְרָה לָהּ. לָא יְדַעְנָא. אִי יָֽדְעָה בָהוּ תִּיקְבּוֹר בְּרָהּ. קְבַרְתֵּיהּ. מִי עָלוּן מִיקִּבְרֵיא שְׁמַעַת קָלָא אָֽמְרָה. אִילוּלֵא דַהֲוָת יָֽדְעָה בְהוֹן לָא קְבַרְתֵּיהּ. אָֽמְרָה. אִין יָֽדְעָה בְהוֹן הִיא אִיתָא תִּיקְבּוֹר בְּרָהּ חוּרָנָה. קְבַרְתֵּיהּ. עָלוּן מְנַחֲמָתָא וְקַצּוֹן חַד עִיגּוּל וְאַשְׁכְּחוֹן תְּרֵין דִּינָרַייָא עֲרִיכִין גַּו עִיגּוּלָא. הָדָא מִילְּתָא אָֽמְרָה. בֵּין זַכַּײ בֵּין חַייָב לִשְׁבוּעָה לָא תֵיעוֹל.
בשלמא שובר בטמא דכתיב (שמות יב, מו) ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול אבל המותיר בטהור מאי טעמא לאו משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליווממאי דר' יעקב היא דאמר לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו דלמא ר' יהודה היא ומשום דבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה הא לאו הכי לקידתניא (שמות יב, י) לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו דברי ר' יהודה רבי יעקב אומר לא מן השם הוא זה אלא משום דהוה לאו שאין בו מעשה ולאו שאין בו מעשה אין לוקין עליותלמוד בבלי שבועות דף ג עמוד ב
וְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל־הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְחִטְּאוֹ֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵ֥ר בָּעָֽרֶב׃וְאִ֤ישׁ אֲשֶׁר־יִטְמָא֙ וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִתּ֣וֹךְ הַקָּהָ֑ל כִּי֩ אֶת־מִקְדַּ֨שׁ יְהֹוָ֜ה טִמֵּ֗א מֵ֥י נִדָּ֛ה לֹא־זֹרַ֥ק עָלָ֖יו טָמֵ֥א הֽוּא׃וְהָיְתָ֥ה לָהֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמַזֵּ֤ה מֵֽי־הַנִּדָּה֙ יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְהַנֹּגֵ֙עַ֙ בְּמֵ֣י הַנִּדָּ֔ה יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃מקרא במדבר פרק יט פסוק כב