משנה: רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת מַפְשִׁיטִין אֶת בְּגָדָיו. הָאִישׁ מְכַסִּין אוֹתוֹ מִלְּפָנָיו וְהָאִשָּׁה, מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה: הלכה: אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כול׳. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן אָמַר. אִם הָיָה שְׂעָרָהּ נָאֶה לֹא הָיָה סוֹתְרוֹ. וָכָא הוּא אוֹמֵר אָכֵין. הָכָא מִכָּל־מָקוֹם לְמִיתָה אָֽזְלָה. בְּרַם תַּמָּן שֶׁאִם תִּימָּצֵא טְהוֹרָה וְיִתְגָּרוּ בָהּ פִּירְחֵי כְהוּנָּה. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רַבָּנִן. תַּמָּן אָֽמְרִין. הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה. וָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵין. הָכָא וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵֽעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ. בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה. בְּרַם תַּמָּן נִיוַּסְּרוּ כָּל־הַנָּשִׁ֔ים.
וְאִם־מִן־הַצֹּ֧אן קׇרְבָּנ֛וֹ לְזֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַיהֹוָ֑ה זָכָר֙ א֣וֹ נְקֵבָ֔ה תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶֽנּוּ׃אִם־כֶּ֥שֶׂב הֽוּא־מַקְרִ֖יב אֶת־קׇרְבָּנ֑וֹ וְהִקְרִ֥יב אֹת֖וֹ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃וְסָמַ֤ךְ אֶת־יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ קׇרְבָּנ֔וֹ וְשָׁחַ֣ט אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְ֠זָרְק֠וּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֧ן אֶת־דָּמ֛וֹ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃מקרא ויקרא פרק ג פסוק ט
משנה: הַנִּכְנַס לְעִיר וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם שָׁם וְאוֹמֵר מִי כַּאן נֶאֱמָן מִי כַּאן מְעַשֵּׂר. אָמַר לוֹ אֶחָד אֲנִי אֵינִי נֶאֱמָן אִישׁ פְּלוֹנִי נֶאֱמָן הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. הָלַךְ וְלָקַח הִימֶּנּוּ. אָמַר לָהֶן מִי כַּאן מוֹכֵר יָשָׁן אָמַר לוֹ מִי שֶׁשָּֽׁלְחָךְ אֶצְלִי אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּגוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה הֲרֵי אֵילוּ נֶאֱמָנִין. הַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר אָמַר אֶחָד מֵהֶן שֶׁלִּי חָדָשׁ וְשֶׁל חֲבֵירִי יָשָׁן. שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתוּקָּן וְשֶׁל חֲבֵירִי מְתוּקָּן אֵינָן נֶאֱמָנִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נֶאֱמָנִין.הלכה: וְעֵד אֶחָד נֶאֱמָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן קַל הֵקִילוּ בְּאַכְסַנְיָא מִפְּנֵי חַיֵּי נֶפֶשׁ.תַּנִּי נִכְנַס לְעִיר וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם אוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּגוֹרֶן וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם שָׁם. הֲרֵי זֶה נִשְׁאַל בֵּין לְחָבֵר בֵּין לְעַם הָאָרֶץ דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִאֵל. רִבִּי אוֹמֵר אֵין נִשְׁאֲלִין עַל הַתְּרוּמָה אֶלָּא לְחָבֵר בִּלְבַד. אַתְיָא דְּרִבִּי כְּרִבִּי מֵאִיר וּדְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִאֵל כְּשִׁיטָּתֵיהּ. דְּתַנֵּינָן תַּמָּן כָּל־הַמּוּמִין הָרְאוּיִן לָבוֹא בִידֵי אָדָם רוֹעִין יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִין רוֹעִין כֹּהֲנִים אֵינָן נֶאֱמָנִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִאֵל אוֹמֵר נֶאֱמָן הוּא עַל שֶׁל חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הֶחָשׁוּד עַל הַדָּבָר לֹא דָנוֹ וְלֹא מֵעִידוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מַה פְלִיגוֹן לִיקַּח אֲבָל לְחַלֵּק אַף רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִאֵל מוֹדֶה. מַה בֵּין לְחַלֵּק מַה בֵּין לִיקַּח. קוֹל יוֹצֵא לְחִילּוּק.תלמוד ירושלמי דמאי פרק ד הלכה ה