משנה: הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצַת אפיפיירות לֹא יָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר וְאִם הֵבִיא לֹא קִידֵּשׁ. וְאִם הוֹלֵךְ הֶחָדָשׁ אָסוּר. וְכֵן הַמַּדְלֶה עַל מִקְצַת אִילָן סְרָק. הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצַת אִילַן מַאֲכָל מוּתָּר לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר. וְאִם הוֹלֵךְ הֶחָדָשׁ יַחֲזִירֶנּוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶצֶל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מִכְּפַר עֲזִיז הַרְאֵהוּ גֶּפֶן שֶׁהוּא מוּדְלֶה עַל מִקְצַת תְּאֵינָה. אָמַר לוֹ מַה אֲנִי לְהָבִיא זֶרַע תַּחַת הַמּוֹתָר אָמַר לוֹ מוּתָּר. וְהַעֲלֵהוּ מִשָּׁם לְבֵית מְגִינַייָא וְהַרְאֵהוּ גֶּפֶן שֶׁהוּא מוּדְלֶה עַל מִקְצַת הַקּוֹרָה וְסַדַּן שֶׁל שִׁקְמָה וּבוֹ קוֹרוֹת הַרְבֶּה אָמַר לוֹ תַּחַת הַקּוֹרָה הַזּוֹ אָסוּר וְהַשְּׁאָר מוּתָּר. אֵי זֶהוּ אִילַן סְרָק כָּל־שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵירוֹת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַכֹּל אִילַן סְרָק חוּץ מִן הַזַּיִת וּמִן הַתְּאֵינָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כֹּל שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ נוֹטְעִין שָׂדוֹת שְׁלֵימוֹת הֲרֵי זֶה אִילַן סְרָק. הלכה: חִזְקִיָּה אָמַר מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה הִיא מַתְנִיתָא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה מַשְׁלִים אַרְבָּעָה נַחַת הוּא לָהּ. עַד הֵיכָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַד שֵׁשׁ אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי מָנָא אָֽזְלִית לְקֵיסָרִין וְשָֽׁמְעִית רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בַּר שַׁמַּי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בֶּן לָֽעְזָר אִם הָיוּ שְׁתֵּי פִּיפָּרוֹת מוּתָּר. אָמַר רִבִּי חִינְנָא וְתַנֵּי וּפַלִּיג אִם הָיָה דַרְכּוֹ לִפְסוֹעַ אָסוּר. וְתַנֵּי כֵן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אוֹמֵר אִם הָיָה דַרְכּוֹ לִפְסֹעַ בֵּין פִּיפּוֹר לְפִיפּוֹר כְּפִיפּוֹר אֶחָד הוּא. מַה בֵּין אִילַן סְרָק מַה בֵּין אִילַן מַאֲכָל. אָדָם מְבַטֵּל אִילַן סְרָק עַל גַּבֵּי גַפְנוֹ וְאֵין אָדָם מְבַטֵּל אִילַן מַאֲכָל עַל גַּבֵּי גַפְנוֹ. תַּמָּן תַּנִּינָן כָּל־חֲמָתוֹת צְרוּרוֹת טְהוֹרוֹת חוּץ מִשֶּׁל עֲרָבִייִם. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר צְרוּר הַשָּׁעָה טְהוֹרוֹת צְרוּר עוֹלָם טְמֵאוֹת. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל־חֲמָתוֹת צְרוּרוֹת טְהוֹרוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי מָחְלַף. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא כְּמַתְנִיתִין. אָמַר רִבִּי יוּדָן סֵימָנָא דְּכֵלִים כִּלְאַיִם דִּלֹכֵן מַה בֵּין צְרוּר עוֹלָם מַה בֵּין צְרוּר שָׁעָה. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי צְרוּר עוֹלָם צָרִיךְ חִיתּוּךְ צְרוּר שָׁעָה אֵינוֹ צָרִיךְ חִיתּוּךְ.
הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף כול׳. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר. מִדָּבָר. לֹא כָל־דָּבָר. אָמַר רִבִּי הִילָא. מִמִּצְוֹת. לֹא כָל־מִצְוֹת. וְכָתוּב כֵּן. כַּײ דָּמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. גּוֹרְעִין לִדְרוֹשׁ מִתְּחִילַּת הַפָּרָשָׁה עַד סוֹפָהּ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. וַאֲפִילוּ בְאֶמְצַע תֵּיבָה. וְיָֽצַקְתָּ֥ עָלֶי֖הָ שָׁ֑מֶן מִנְחָה֭ הִיא׃ לְרַבּוֹת כָּל־הַמְּנָחוֹת לִיצִיקָה.תלמוד ירושלמי הוריות פרק א הלכה ג
ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקין בארבע מיתות ב"ד פוסקין ממשנתן ואומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה אמרתי להם הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבאאמר רב יהודה אמר רב אפילו בשעת חליו של דוד קיים שמנה עשרה עונות שנאמר (תהלים ו, ז) יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה ואמר רב יהודה אמר רב בקש דוד לעבוד ע"ז שנאמר (שמואל ב טו, לב) ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים ואין ראש אלא ע"ז שנאמר (דניאל ב, לב) והוא צלמא רישיה די דהב טב(שמואל ב טו, לב) והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו אמר לו לדוד יאמרו מלך שכמותך יעבוד ע"ז אמר לו מלך שכמותי יהרגנו בנו מוטב יעבוד ע"ז ואל יתחלל שם שמים בפרהסיאתלמוד בבלי סנהדרין דף קז עמוד א