משנה: אָמַר עֵד אֶחָד אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת לֹא הָֽיְתָה שׁוֹתָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילוּ עֶבֶד אֲפִילוּ שִׁפְחָה הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין אַף לְפָסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעֲלָהּ הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת. לֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה. הלכה: אָמַר עֵד אֶחָד אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת כול׳. וְעֵד אֵין בָּהּ. אֵין לִי אֶלָּא עֵד. מְנַיִין אֲפִילוּ עֶבֶד אֲפִילוּ שִׁפְחָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְעֵד אֵין בָּהּ מִכָּל־מָקוֹם. וּכְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. כָּל־מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה עֵד סְתָם הֲרֵי אֵלּוּ בִכְלָל שְׁנֵי עֵדִים עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ הַכָּתוּב שֶׁהוּא עֵד אֶחָד. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. שְׁנֵי עֵדִים. מַתְנִיתָא מִשֶׁהוֹדָה רִבִּי עֲקִיבָה לְרִבִּי טַרְפוֹן. דְּתַנֵּי. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. עֵד אֶחָד נֶאֱמָן לְטַמְאוֹתָהּ וְאֵין עֵד אֶחָד נֶאֱמָן לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁעֵד אֶחָד נֶאֱמָן לְטַמּוֹתָהּ. כֵּן עֵד אֶחָד נֶאֱמָן לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן. אֵיכָן מָצִינוּ עֵד אֶחָד בְּמָמוֹן כְּלוּם. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. וְאֵיכָן מָצִינוּ עֵד אֶחָד בְּאֵשֶׁת אִישׁ כְּלוּם. אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁעֵד אֶחָד נֶאֱמָן לְטַמּוֹתָהּ. כָּךְ עֵד אֶחָד נֶאֱמָן לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. חָזַר רִבִּי עֲקִיבָה לִהְיוֹת שׁוֹנֶה כְרִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. חֲמוֹתָהּ שֶׁאָֽמְרָה. אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת. [וְאַתְּ אָמַר. לֹא הָֽיְתָה שׁוֹתָה. וּבָא אַחֵר וְאָמַר אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת.] מָה [הָיָה] בָא לְהֵעִיד. אִם לְהַשְׁקוֹתָהּ. כְּבָר נִרְאֵית שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת. אֶלָּא לֹא בָא [אֶלָּא] לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. שֶׁאֵין מַפְסִידִין מָמוֹן עַל פִּי עֵד אֶחָד. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. שָׁמַע מִן הָעוֹף הַפּוֹרֵחַ. אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת. אַתְּ אָמַר. לא הָֽיְתָה שׁוֹתָה. וּבָא אֶחָד וְאָמַר. אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת. מָה בָא לְהָעִיד. אִם לְחַשְׁקוֹתָהּ. כְּבָר נִרְאֵית שֶׁלֹּא [לִשְׁתּוֹת]. אֶלָּא לֹא בָא אֶלָּא לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. שֶׁאֵין מַפְסִידִין מָמוֹן עַל פִּי עֵד אֶחָד. מִמַּה דְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. פְּלוֹנִי אָכַל חֵלֶב וְהִתְרוּ בוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר לוֹ אֶחָד. חֵלֶב הוּא. וְהִתְרוּ בוֹ שְׁנַיִם. לוֹקֶה. וְעִיקָּר עֵידוּתוֹ לֹא בְעֵד אֶחָד הוּא. מִמַּה דְרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. פְּלוֹנִי נָזִיר וְנִיטְמָא. הִתְרִיתִּי בוֹ. אֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר לוֹ אֶחָד. נָזִיר אַתָּה. וְהָיָה נוֹהֵג בְּנְזִירוּת עַל פִּיו. שָׁתָה יַיִן וְנִיטְמָא לַמֵּתִים. הִתְרוּ בוֹ שְׁנַיִם. לוֹקֶה. וְעִיקָּר עֵידוּתוֹ לֹא בְעֵד אֶחָד הוּא. מִמַּה דְרִבִּי מָנָא אָמַר. פְּלֹנִית כּוֹהֶנֶת וְזִינָת. וּבָא עָלֶיהָ בַּעֲלָהּ הַכֹּהֵן וְהִתְרֵיתִי בָוֹ. [אֵינוֹ] לוֹקֶה. נִסְתְּרָה בִפְנֵי שְׁנַיִם. אָמַר אֶחָד. אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת. וּבָא עָלֶיהָ בַעֲלָהּ כֹּהֵן. הִתְרוּ בוֹ שְׁנַיִם. לוֹקֶה. עִיקָּר עֵידוּתוֹ לֹא בְעֵד אֶחָד הוּא.
וְזוֹ שֶׁאָמַר אַבָּא אֲבוּהּ דְּרַבִּי שִׂמְלַאי: מְחַשְּׁבִין אֶת תּוֹלַדְתּוֹ. נוֹלַד קוֹדֶם חֲצוֹת — בְּיָדוּעַ שֶׁנִּרְאָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. לֹא נוֹלַד קוֹדֶם חֲצוֹת — בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִרְאָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה.לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: לְאַכְחוֹשֵׁי סָהֲדֵי.אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב נַחְמָן: עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה שָׁעֵי מִכַּסֵּי סֵיהֲרָא. לְדִידַן — שֵׁית מֵעַתִּיקָא וְתַמְנֵי סְרֵי מֵחַדְתָּא, לְדִידְהוּ — שֵׁית מֵחַדְתָּא וְתַמְנֵי סְרֵי מֵעַתִּיקָא.תלמוד בבלי ראש השנה דף כ עמוד ב
הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִקְרִיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, תָּמוּת. הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאת וְאָבְדוּ, וְהִקְרִיב חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן, וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת, יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח:
הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן, לֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן חַטָּאת עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, יָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן, לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת, וַהֲרֵי חַטָּאת בַּעֲלַת מוּם, תִּמָּכֵר, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת תַּחְתֶּיהָ, לֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן חַטָּאת עַד שֶׁנִּמְצֵאת חַטָּאתוֹ, וַהֲרֵי הִיא בַעֲלַת מוּם, תִּמָּכֵר וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן בַּעֲלוֹת מוּם, יִמָּכְרוּ, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן תְּמִימוֹת, אַחַת מֵהֶן תִּקְרַב חַטָּאת וְהַשְּׁנִיָּה תָּמוּת, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין חַטָּאת מֵתָה אֶלָּא שֶׁנִּמְצֵאת מֵאַחַר שֶׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים, וְאֵין הַמָּעוֹת הוֹלְכוֹת לְיַם הַמֶּלַח אֶלָּא שֶׁנִּמְצְאוּ מֵאַחַר שֶׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים:
משנה תמורה פרק ד משנה ד