משנה: וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל־הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ פְסוּלוֹת אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין פָּסַל וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה. הלכה: וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל־הָעֲרָיוֹת כול׳. אַלְמָנָה לֹא יִקָּח. יָכוֹל אֲפִילוּ אוֹנֶס. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו. יָכוֹל אֲפִילוּ הֶעֱרָה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יָחִיל וְלֹא יְחַלֵּל. אֲפִילוּ בְאוֹנְסִין. לֹא יָחִיל וְלֹא יְחַלֵּל. אֲפִילוּ בְהֶעֱרָייָה. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן לְקִיחָה בִּשְׁאָר כָּל־הַעֲרָיוֹת. מַה לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִשְׁאָר כָּל־הַעֲרָיוֹת עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר. אַף לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר. רִבִּי חַגַּיי בָּעֵי. אִי מַה לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִשְׁאָר כָּל־הַעֲרָיוֹת עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר וְהַװְלָד מַמְזֵר. אַף לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר וְהַװְלָד יְהֵא מַמְזֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסָה. לֵיידֶה מִילָּה אִתְמַר חָלָל. לֹא דְמַמְזֵר רוֹב מִן הֶחָלָל. אָתָא רִבִּי בּוּן בַּר בִּיסְנָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. נֶאֱמַר כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן לְקִיחָה בְּשׁוֹמרֶת יָבָם. מַה לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֶרֶת יָבָם עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר וְהַװְלָד כָּשֵּׁר. אַף לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר וְהַװְלָד כָּשֵּׁר. דְּאָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הֶעֱרָה בָהּ חַייָב מִשּׁוּם חֲלָלָה. נִכְנְסָה הָעֲטָרָה חַייָב מִשּׁוּם בִּיאָה. גָּמַר אֶת הַבִּיאָה חַייָב מִשּׁוּם מְחַלֵּל.
וַתֻּפַ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֵּדְע֨וּ כֵ֜ן עֲנִיֵּ֤י הַצֹּאן֙ הַשֹּׁמְרִ֣ים אֹתִ֔י כִּ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה הֽוּא׃ {ס} וָאֹמַ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם אִם־ט֧וֹב בְּעֵינֵיכֶ֛ם הָב֥וּ שְׂכָרִ֖י וְאִם־לֹ֣א ׀ חֲדָ֑לוּ וַיִּשְׁקְל֥וּ אֶת־שְׂכָרִ֖י שְׁלֹשִׁ֥ים כָּֽסֶף׃וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י הַשְׁלִיכֵ֙הוּ֙ אֶל־הַיּוֹצֵ֔ר אֶ֣דֶר הַיְקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר יָקַ֖רְתִּי מֵעֲלֵיהֶ֑ם וָֽאֶקְחָה֙ שְׁלֹשִׁ֣ים הַכֶּ֔סֶף וָֽאַשְׁלִ֥יךְ אֹת֛וֹ בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה אֶל־הַיּוֹצֵֽר׃מקרא זכריה פרק יא פסוק יד
החוסם את הפרה והמזווג את הכלאים פטור אין לך שהוא חייב אלא הנוהג והמנהיג בלבד רבי אלעזר אומר נזיר שהניח פיו על פי חבית של יין ושתאה כולה בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת מתרין בו ושותה חייב על כל אחת ואחת וכן היה ר"א אומר נוטל אשכול של ענבים אכלו כולו בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת מתרין בו ואוכל מתרין בו ואוכל חייב על כל אחת ואחת אכל ממנו ענבים לחין ויבשים אכל ממנו שני חרצנים וזגין או שסחט ממנו כזית יין ושתה חייב על כל אחת ואחת.המעלה כזית משתי הלחם לעבודה או בחוץ הרי זה חייב שנא' (ויקרא ב׳:י״ב) קרבן ראשית תקריבו וגו' אחד המזבח ואחד הכבש ולכך המעלה מבשר החטאת מבשר אשם מבשר קדשי קדשים מבשר קדשים קלים ממותר העומר משתי הלחם ומלחם הפנים משירי מנחות משאור ומדבש עובר בלא תעשה שנאמר (שם) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו רבי יוסי אומר חטאת עולה שלמים אינו חייב אלא אחת אבל אמר חטאת עולה ושלמים חייב על כל אחת ואחת.המקדיש בעל מום למזבח עובר משם חמשה לאוין משם בל תשחט בל תקדיש בל תזרוק דמו בל תקטיר חלבו בל תקטיר מקצתו שנא' (ויקרא כ״ב:כ״א) תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו ר' יוסי בר"י אומר אף משום בל תקבל דמו הקדישו ולא שחטו אינו חייב אלא אחת הקדישו ושחטו וזרק את דמו חייב על כל אחת ואחת המקדיש רובע ונרבע ומוקצה ונעבד אתנן ומחיר עובר משום [כל] שמות הללו והרי הן כבעלי מומין שקדם הקדשן את מומן ואין יוצא לחולין אלא על מום קבוע בלבד.תוספתא מכות פרק ד תוס ד