משנה: הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵירוֹ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵירוֹ לִבְנוֹת לוֹ בֵית חַתְנוּת לִבְנוֹ בֵּית אַלְמְנוּת לְבִתּוֹ בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר רֶפֶת בָּקָר הִיא זוֹ. הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֶפֶת בָּקָר בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ בַּיִת קָטָן שֵׁשׁ עַל שְׁמוֹנֶה גָּדוֹל שְׁמוֹנֶה עַל עֶשֶׂר טְרִקְלִין עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר. רוּמוֹ כַּחֲצִי אָרְכּוֹ וְכַחֲצִי רָחְבּוֹ וּרְאָייָה לַדָּבָר הֵיכָל וּכְתָלָיו. רִבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּבִנְייָן הֵיכָל. הלכה: הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵירוֹ כול׳. תַּנֵּא. קַנְטָר חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. רַב הַמְנוּנָא סַפְרָא שָׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר קוֹמָתוֹ שְׁלֹשִׁים אַמָּה וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר קוֹמָתוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה. וְלָא הֲוָה דִשְׁמָעָהּ וְלָא אָֽמְרִין לֵיהּ כְּלוּם. שָׁאַל לְרִבִּי יִרְמְיָה. אָמַר לֵיהּ. מִן הַקַּרְקַע וּלְמַעֲלָן שְׁלֹשִׁים אַמָּה. מִן הַדְּבִיר וּלְמַעֲלָן עֶשְׂרִים אַמָּה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. מְפַכְלֵיהּ דְּבִיר. דְּבִיר הָיָה עוֹמֵד מִן הַקַּרְקַע וְעַד הַקּוֹרוֹת. דְּכְתִיב וְסָפוּן בָּאֶרֶז מִן הַקַּרְקַע וְעַד הַקּוֹרוֹת. אֶלָּא מִן הַקַּרְקַע וּלְמַעֲלָן שְׁלֹשִׁים אַמָּה מִן הַכְּרוּב וּלְמַעֲלָן עֶשְׂרִים אַמָּה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. מְסוֹרֶת אֲגָדָה הִיא שֶׁאֵין מְקוֹם דְּבִיר עוֹלֶה מִן הַמִּנְייָן. אָמַר רִבִּי לֵוִי. וְלֹא מְקוֹם אָרוֹן עוֹלֶה מִן הַמִּנְייָן. אָמַר רִבִּי לֵוִי וְתַנֵּי כֵן בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֵירִבִּי אִלָּעִאי. אָרוֹן עוֹמֵד בָּאֶמְצָע וְחוֹלֵק הַבַּיִת עֶשֶׂר אַמּוֹת לְכָל־רוּחַ.
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח, בְּחִטִּים, בִּשְׂעוֹרִים, בְּכֻסְּמִין וּבְשִׁיפוֹן וּבְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל. וְיוֹצְאִין בִּדְמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַכֹּהֲנִים בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה. אֲבָל לֹא בְטֶבֶל, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר, עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ, אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן. עֲשָׂאָן לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, יוֹצְאִין בָּהֶן:
וְאֵלּוּ יְרָקוֹת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח, בַּחֲזֶרֶת וּבְעֻלָשִׁין וּבְתַמְכָא וּבְחַרְחֲבִינָה וּבְמָרוֹר. יוֹצְאִין בָּהֶן בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין, אֲבָל לֹא כְבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבֻשָּׁלִין. וּמִצְטָרְפִין לְכַזָּיִת. וְיוֹצְאִין בַּקֶּלַח שֶׁלָּהֶן, וּבִדְמַאי, וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ:
אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמֻּרְסָן לַתַּרְנְגוֹלִים, אֲבָל חוֹלְטִין. הָאִשָּׁה לֹא תִשְׁרֶה אֶת הַמֻּרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ, אֲבָל שָׁפָה הִיא בִּבְשָׂרָהּ יָבֵשׁ. לֹא יִלְעֹס אָדָם חִטִּין וְיַנִּיחַ עַל מַכָּתוֹ בְּפֶסַח, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחֲמִיצוֹת:
משנה פסחים פרק ב משנה ח
קדרה שכפאה על פי חבית ומירח שפתותיה עם דפנות החבית מצלית על מה שבחבית ועל מה שבינה לחבית נתנה כדרכה וטמאה אין כלי טמא חוצץ.שני לפסין ושתי קדרות שכפאן זו על גב זו העליון כנוס אע"פ שמירח בטיט מן הצדדין אינן מצילין שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ. משפך אינו מציל דברי ר"מ וחכ"א מציל בכסוי. ואין טהרה לכלי חרס אלא שבירתו ואפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר מלאו סיד וגפסית רשב"ג מטהר.שולי המחצין ושולי הפחתין וקרקרות הכלים ודפנותיהן מאחריהן אין ממלאין בהן ואין מקדשים בהן ואין מזין בהן ואין מצילים בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי קרדסן שפן ועשאן כלים ממלאין בהן ומקדשין ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס ומקבלין טומאה מכאן ולהבא דברי ר"מ וחכ"א כל כלי חרס שמאחר שעה אחת אין לו טומאה לעולם. שולי כלי עץ כלי עצם וכלי זכוכית אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהן ואין מזין בהן ואין מצילין בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי חרס. קירדסן שפן ועשאן כלים ממלאין בהן ומקדשין בהן ומזין מהן ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס. שברי כלי חרס שמקבלין אפילו כל שהן ממלאין בהן ומקדשין בהן ומזין מהן אין מצילין בצמיד פתיל אבל מצילין מיד כלי חרס. שברי כלי מתכות חזרו לטומאתן הישנה גולמי כלי מתכות הרי הן ככלים אלא שהן טהורין.תוספתא כלים קמא פרק ז תוס יא