משנה: נִגְמַר הַדִּין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסוֹקְלוֹ. בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין שֶׁנֶּאֱמַר הוֹצֵ֣א אֶת־הַֽמְקַלֵּ֗ל אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּֽחֲנֶ֔ה. וְאֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ וְהַסּוּס רָחוֹק מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאֵהוּ. אוֹמֵר אֶחָד יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין וְהַסּוּס רָץ וּמַעֲמִידוֹ. אֲפִילוּ הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת מַחֲזִירִין אוֹתוֹ וַאֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו. הלכה: נִגְמַר הַדִּין כול׳. מַתְנִיתִין אוֹ כְרִבִּי אוֹ כְרַבָּנִן בְּעִיר שֶׁלְּגוֹיִם. דְּתַנֵּי בִּשְׁעָרֶיךָ. רִבִּי אוֹמֵר. בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּשַׁעַר שֶׁנִּמְצְאוּ בוֹ. אַתָּה אוֹמֵר כָּךְ אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְשַׁעַר שֶׁנִּידּוֹנוּ בוֹ. נֶאֱמַר כָּאן בִּשְׁעָרֶיךָ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן כִּֽי־יִמָּצֵ֤א בְקִרְבְּךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ. מַה שְׁעָרֶיךָ הָאָמוּר לְהַלָּן שַׁעַר שֶׁנִּמְצָא בוֹ אַף שְׁעָרֶיךָ הָאָמוּר כָּאן שַׁעַר שֶׁנִּמְצְאוּ בוֹ. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. בִּשְׁעָרֶיךָ. בְשַׁעַר שֶׁנִּידּוֹן בּוֹ. אַתָּה אוֹמֵר כָּךְ אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְשַׁעַר שֶׁנִּמְצָא בוֹ. נֶאֱמַר כָּאן בִּשְׁעָרֶיךָ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהֽוֹצֵאתָ֣ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת־הָֽאִשָּׁ֨ה הַהִ֜וא אֶל־שְׁעָרֶ֔יךָ. מַה שְׁעָרֶיךָ הָאָמוּר לְהַלָּן שַׁעַר שֶׁנִּידּוֹן בּוֹ. אַף שְׁעָרֶיךָ הָאָמוּר כָּאן שַׁעַר שֶׁנִּידּוֹן בּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כַּתְּחִילָּה בֵּין יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו בֵּין לָאו שׁוֹמְעִין לוֹ. מִיכָּן וָהֵילָךְ יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו שׁוֹמְעִין לוֹ וְאִם לָאו אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אָֽמְרֵי. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בִּדְבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים מַמָּשׁ. חִזְקִיָּה שָׁאַל. הֲרֵי שֶׁהָיָה יוֹצֵא לִיהָרֵג וְנִשְׁתַּתֵּק. כֵּן אָנוּ אוֹמְרִים. הָא לֹא נִשְׁתַּתֵּק הָיָה לוֹ לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ זְכוּת. שָׁמַע רִבִּי יוֹחָנָן וָמַר. הֵא שְׁאֵלְתָא דְחַמְרָא. אֶלָּא כֵינִי. הֲרֵי שֶׁהָיָה יוֹצֵא לִיהָרֵג וְאָמַר. יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת וְנִשְׁתַּתֵּק. כֵּן אָנוּ אוֹמְרִים. הָא אִילּוּ לֹא נִשְׁתַּתֵּק הָיָה לוֹ לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ זְכוּת. אָמַר. הֵא אֲמִירָה.
תַּנֵּי. וְלָאַלְמָנָה מָאתַיִם. תַּנֵּי. אֶחָד אַלְמָנַת יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד אַלְמָנַת כֹּהֲנִים כְּסֵדֶר הַזֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִסְתַּבְּרָא בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל תִּגְבֶּה. שֶׁשִּׁבְטָהּ גּוֹבֶה. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן לֹא תִגְבֶּה. לָא מִסְתַּייָא דִסְלִיקָא לִכְהוּנָתָא אֶלָּא דְתֵימַר תִּגְבֶּה. אָמַר רִבִּי מָנָא. לָא מִסְתַּבְּרָא דְלָא חֲלִיפִין. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן תִּגְבֶּה דִסְלִיקָא לִכְהוּנָתָא. וּבַת כֹּהֵן לָא תִגְבֶּה דִנְחִיתָא מִן כְּהוּנָתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי אָבוּן. אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ קְנָס קָֽנְסוּ בָהֶן כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מִידְבַּק בְּשִׁבְטוֹ וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ.תלמוד ירושלמי כתובות פרק א הלכה ה
וַיַּעֲנֵ֤נִי יְהֹוָה֙ וַיֹּ֔אמֶר כְּתֹ֣ב חָז֔וֹן וּבָאֵ֖ר עַל־הַלֻּח֑וֹת לְמַ֥עַן יָר֖וּץ ק֥וֹרֵא בֽוֹ׃כִּ֣י ע֤וֹד חָזוֹן֙ לַמּוֹעֵ֔ד וְיָפֵ֥חַ לַקֵּ֖ץ וְלֹ֣א יְכַזֵּ֑ב אִם־יִתְמַהְמָהּ֙ חַכֵּה־ל֔וֹ כִּי־בֹ֥א יָבֹ֖א לֹ֥א יְאַחֵֽר׃הִנֵּ֣ה עֻפְּלָ֔ה לֹא־יָשְׁרָ֥ה נַפְשׁ֖וֹ בּ֑וֹ וְצַדִּ֖יק בֶּאֱמוּנָת֥וֹ יִֽחְיֶֽה׃ {ס} מקרא חבקוק פרק ב פסוק ה