משנה: הַכּוֹנֵס צֹאן לַדִּיר וְנָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי וְיָֽצְתָה וְהִזִּיקָה חַייָב. נִפְרְצָה בַלַּיְלָה אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִים וְיָֽצְתָה וְהִזִּיקָה פָּטוּר. הוֹצִיאוּהָ לִיסְטִין הַלִּסְטִין חַייָבִין. הלכה: הַכּוֹנֵס צֹאן לַדִּיר כול׳. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל הוּא. אָמַר רִבִּי לָא. מִסְתַּבְּרָא הָדָא דְרִבִּי לָֽעְזָר. שֶׁהֲרֵי אֵין כְּתִיב שְׁמִירָה בְגוּפוֹ אָלָּא בְקֶרֶן. מַאי כְדוֹן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. וְאִית דְּאָֽמְרִין. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא. דְּאָמַר. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פָּטוּר. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁהָֽיְתָה גְדוּרָה מֵד̇ רוּחוֹת. הָֽיְתָה גְדוּרָה מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹתָיו וּפְרוּצָה מֵרוּחַ אַחַת וְיָצָאת מִמְּקוֹם הַפִּרְצָה מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. נָפַל כּוֹתְלוֹ מִקּוֹל הַזּוּעוֹת מִקּוֹל הָֽרְעָמִים. אִם עָמַד וּבְנָאוֹ כְצוֹרְכוֹ פָּטוּר. וְאִם לָאו חַייָב. כְּלוּם צְרִיכָה לֹא בְשֶׁנָּֽפְלוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה כְתָלִים בְּרִיאִים מִמֶּנָּהּ. תַּנֵּי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. אַרְבָּעָה אֵין חַייָבִין לְשַׁלֵּם מִן הַדִּין וְאֵין הַשָּׁמַיִם מוֹחֲלִין לָהֶן עַד שֶׁיְּשַׁלְּמוּ. הַיּוֹדֵעַ עֵדוּת לַחֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מֵעִידוֹ אֵין חַייָב לְשַׁלֵּם מִן הַדִּין וְאֵין הַשָּׁמַיִם מוֹחֲלִין לוֹ עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם. הַשּׂוֹכֵר עֵידֵי שֶׁקֶר וְגָבַה אֵין חַייָב לְשַׁלֵּם מִן הַדִּין וְאֵין הַשָּׁמַיִם מוֹחֲלִין לוֹ עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם. הַכּוֹבֵשׁ קָמָה לִפְנֵי הָאוֹר וְהַפּוֹרֵץ גָּדֵר לִפְנֵי בְהֵמָה אֵין חַייָב לְשַׁלֵּם מִן הַדִּין וְאֵין הַשָּׁמַיִם מוֹחֲלִין לוֹ עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם. הוֹצִיאוּהָ לִיסְטִין הַלִּסְטִין חַייָבִין. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. בְּשֶׁהוֹצִיאוּהָ לְגוֹזְלָהּ. אֲבָל אִם הוֹצִיאוּהָ לְאַבְּדָהּ הַלִּיסְטִין פְּטוּרִין.
משנה: הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְחַלֵּף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל. אָמַר רִבִּי יוּדָה רוֹצָה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוּשָׁה מֵחֲתָנָהּ. וּמוֹדֶה רִבִּי יוּדָה בְנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית.תלמוד ירושלמי דמאי פרק ג הלכה ו
וְֽהָלְכ֞וּ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהֹוָ֗ה וְאֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיוֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹֽרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהֹוָ֖ה מִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃וְשָׁפַ֗ט בֵּ֚ין עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים וְהוֹכִ֛יחַ לְגוֹיִ֥ם עֲצֻמִ֖ים עַד־רָח֑וֹק וְכִתְּת֨וּ חַרְבֹתֵיהֶ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֹֽתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹֽא־יִשְׂא֞וּ גּ֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּן ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃וְיָשְׁב֗וּ אִ֣ישׁ תַּ֧חַת גַּפְנ֛וֹ וְתַ֥חַת תְּאֵנָת֖וֹ וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד כִּי־פִ֛י יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת דִּבֵּֽר׃מקרא מיכה פרק ד פסוק ה