כסוי הדם נוהג בכלאים ובכוי ר"א אומר כלאים מן הגדי ומן הרחל נוהגין בו מן הכוי אין נוהגין בו ר' יוסי אומר אין שוחטין אותו ביו"ט מפני שספק ואם שחטו אין מכסין את דמו א"ר יוסי ומה אם מילה שודאה דוחה את השבת אין ספיקה דוחה את יו"ט כסוי הדם שאין ודאו דוחה את השבת דין הוא שלא יהא ספיקו דוחה את יו"ט אמרו לו שופרות שבגבולין יוכיחו שאין ודאן דוחה את השבת וספקן דוחה את יו"ט הן יוכיחו לכסוי הדם שאע"פ שאין ודאן דוחה את השבת שלא יהא ספיקו דוחה את יו"ט השיב ר"א בנו של ר"א הקפר ומה למילה שאין ספיקה דוחה את יו"ט שאין ודאה דוחה את לילי יו"ט תאמר בכסוי הדם שודאה דוחה את לילי יו"ט הואיל וודאי דוחה את לילי יו"ט דין הוא שיהא ספיקו דוחה את יו"ט א"ר אבא זה אחד מן הדברים שהיה ר' אחייה אומר אין להן תשובה והשיב ר"ח. השוחט לרפואה לאכילת עובדי כוכבים לאכילת כלבים חייב לכסות השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות. השוחט בשבת וביום הכפורים אע"פ שמתחייב בנפשו כיון שחשיכה אם היה הדם קיים חייב לכסות. השוחט בספינה כיון שהגיע ליבשה אם היה הדם קיים חייב לכסות אע"פ שאמרו לא ישחוט אדם בספינה אא"כ היה לו עפר מוכן. השוחט וצריך לדם לא ישחוט כדרך ששוחטין אלא כיצד עושה או נוחרו או מולקו. השוחט והקדיש את הדם חייב לכסות מפני שקדמה מצות כסוי להקדש השוחט ובלעתו הארץ פטור מלכסות כיסתו הרוח חייב לכסות השוחט דם שעל הסכין ודם שעל הכנפים חייב לכסות רשב"ג אומר הואיל ונתכסה דם הזבח פטור מלכסות רבי יהודה אומר משום ר"ג השוחט צריך ברכה לעצמו שחט ולא כיסהו וראהו אחר חייב לכסותו. אפילו ביו"ט המכסה את הדם יכסנו ביד ואל יכסנו ברגל שאין עושין את המצוה עראי. במה מכסין ובמה אין מכסין אין מכסין לא בתבן ולא בקש ולא בגבבא לא בעצם ולא בנוצה ולא בכנפי יונה ולא בנסורת של חרשין ולא בנעורת של פשתן ולא בגדורות ולא בקצוצות ולא בקמחין ולא בסלתות ולא יתן תבן ע"ג הדם ויכסה אבל מכסה בסיד בגפסים ובחרסים שכתשן ועשאן עפר זה הכלל כל שהוא מין עפר בולע ומצמיח [מכסין בו וכל שאינו מצמיח] אין מכסין בו.
הלכה: אָמַר לָהֶן אַף הוּא קִלְקֵל לְעַצְמוֹ וְתִקֵּן לָאֲחֵרִים. קִלְקֵל לְעַצְמוֹ דָּאֲכָלָהּ וְאִיתְעֲנָשׁ וְתִקֵּן לָאֲחֵרִים דְּאִינּוּן אָֽכְלִין וְתָלֵיי בֵּיהּ. אִית תַּנֵּי תַּנָּיֵי תִּקֵּן לְעַצְמוֹ וְקִלְקֵל לָאֲחֵרִים. תִּקֵּן לְעַצְמוֹ מִכָּל־מָקוֹם אֲכָלָהּ. וְקִלְקֵל לָאֲחֵרִים דְּאִינּוּן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁהוּא פָטוּר וְהִיא חַייֶבֶת.רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי קַב טִיבֵּרָנִי חַייָב בְּחַלָּה. חַד חֲלִיטָר שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵיזִיל עֲבִיד אַרְבַּע וּפְלִיג. וְיֹאמַר לֵיהּ תְּלָתָא וּפְלִיג. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קַבַּייָא בְּאַתְרֵיהוֹן רוֹבְעַיָּא אִיזְדָּרְעוּן וְיֹאמַר לֵיהּ חֲמִשָּׁה פָּרָא צִיבְחָר. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי סָפֵק חִיּוּב חַלָּה.אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דֶּרֶךְ עִיסָּה שָׁנוּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא. דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ דָּגָן כְּשִׁיעוּר. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי חִייָה רוֹבָא בַּר לוֹלִיתָא בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דִּבְרִי הַכֹּל הִיא. אָמַר רִבִּי מָנָא אַף עַל גַּב דְּלֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי הָדָא מִילְתָא אָמַר דִּכְװָתָהּ דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דֶּרֶךְ עִיסָּה שָׁנוּ. וְכָאן מִּכֵּיוָן שֶׁנִּיטָּל מוּרְסְנָן וְחָזַר לְתוֹכָן אֵין זֶה דֶּרֶךְ עִיסָּה.תלמוד ירושלמי חלה פרק ב הלכה ג
ולימא ליה משום ניקור כדעולא דאמר עולא כי גזרי גזירתא במערבא לא מגלו טעמא עד תריסר ירחי שתא דלמא איכא איניש דלא ס"ל ואתי לזלזולי בהמגדף בה ר' ירמיה אלא מעתה יבשה תשתרי ישן תשתרי דא"ר חנינא יבש מותר אין מניחו ליבש ישן מותר אין מניחו לישןא"ר חנינא לפי שא"א לה בלא צחצוחי חלב ושמואל אמר מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילהתלמוד בבלי עבודה זרה דף לה עמוד א