הֵחֵלּוּ עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת הָאוּלָם. מִי שֶׁזָּכוּ בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי נִכְנַס, וְנָטַל אֶת הַטֶּנִי וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁנֵי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִין, מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְרָחִי, וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּעֲרָבִי דוֹלֵק, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בֵּין הָעַרְבַּיִם. מְצָאוֹ שֶׁכָּבָה, מְדַשְּׁנוֹ וּמַדְלִיקוֹ מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה. נָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִיָּה, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:
מִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה, צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְרִדְּדָן בְּשׁוּלֵי הַמַּחְתָּה, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:
מִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַבָּזָךְ מִתּוֹךְ הַכַּף וְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ, נוֹתְנוֹ לוֹ בְחָפְנָיו. וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ, הֱוֵי זָהִיר שֶׁמָּא תַתְחִיל לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא תִכָּוֶה. הִתְחִיל מְרַדֵּד וְיוֹצֵא. לֹא הָיָה הַמַּקְטִיר מַקְטִיר עַד שֶׁהַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ, הַקְטֵר. אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל, הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַקְטֵר. פָּרְשׁוּ הָעָם, וְהִקְטִיר וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:
אוֹרְכוֹ בְּכַמָּה חוֹבֵשׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא נְלַמְּדֵינָהּ מִן הַכֶּרֶם. כְּמַה דְּתֵימַר גַּבֵּי כֶרֶם לֹא שַׁנְייָא הִיא אָרְכּוֹ הִיא הֶפְלֵיגוֹ. אַף הָכָא לֹא שַׁנְייָא הִיא אָרְכּוֹ הִיא הֶפְלֵיגוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה נִיחָא. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן בִּשְׁמוֹנֶה אוֹף הָכָא בִשְׁמוֹנֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אוֹרְכוֹ בְּכַמָּה חוֹבֵשׁ. אִין תֵּימַר בִּשְׁמוֹנֶה קַל וָחוֹמֶר לְמוּקְשָׁה בֵּין הַבְּצָלִים שֶׁלֹּא יַחְבִּישׁ אֶלָּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. מַה אִם מוּקְשָׁה בֵּין הַמּוּקְשִׁיּוֹת שֶׁיַּפִּיתָה כּוֹחוֹ לְהַצִּיל בִּשְׁמוֹנֶה נֶחֱבַשׁ בִּשְׁמוֹנֶה. מוּקְשָׁה בֵּין הַבְּצָלִים שֶׁהוֹרַעְתָּ כּוֹחוֹ לְהַצִּיל בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֶה לֹא כָּל־שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יֵחָבֵשׁ אֶלָּא בִשְׁמוֹנֶה. אִין תֵּימַר מוּקְשָׁה בֵּין הַבְּצָלִים אֵין נֶחֱבָשׁ אֶלָּא בִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. קַל וָחוֹמֶר לְמוּקְשָׁה בֵּין הַמּוּקְשִׁיּוֹת שֶׁלֹּא יֵחָבֵשׁ אֶלָּא בִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.עָד כְּדוֹן בְּרוֹצֵף. בְּעוֹשֶׂה קְלָחִים יְחִידִים. כְּמַה דְּתֵימַר גַּבֵּי כֶרֶם לֹא שַׁנְייָא הוּא רוֹצֵף הוּא עוֹשֶׂה. אַף הָכָא לֹא שַׁנְייָא הוּא רוֹצֵף הוּא עוֹשֶׂה קְלָחִים יְחִידִים.רִבִּי יַנַּאי אָמַר בְּמַחְלוֹקֶת שְׁנֵי מִינִין מִצְטָֽרְפִין לְהַצִּיל וְאֵין שְׁנֵי מִינִין מִצְטָֽרְפִין לֵיאָסֵר. רַב אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא כְּשֵׁם שֶׁשְּׁנֵי מִינִין מִצְטָֽרְפִין לְהַצִּיל כָּךְ שְׁנֵי מִינִין מִצְטָֽרְפִין לֵיאָסֵר. מַתְנִיתִין מְסַייְעָא לְרִבִּי יִנַּאי דְּתַנּינָן רִבִּי לִיעֶזֶר מַתִּיר. מַתְנִיתִין פְּלִיגָא עַל רַב שׁוּרָה שֶׁל קִישּׁוּאִין שׁוּרָה שֶׁל דִּילּוּעִין שׁוּרָה שֶׁל פּוּל הַמִּצְרִי וְשׁוּרָה שֶׁל קִישּׁוּאִין. עַד שֶׁלֹּא נָטַע אֶת הָֽרְבִיעִית לֹא כְבָר נֶאֶסְרוּ. תִּיפְתָּר שֶׁנָּטַע אַרְבַּעְתָּן כְּאַחַת.תלמוד ירושלמי כלאיים פרק ג הלכה ד
מי רגלים שנתערבו ביין אין רואין אותן כאילו הן מים נתערבו במים רואין אותן כאילו הן מים. נתערבו במי רגלים אחרים רואין אותן כאילו הן יין במים אם בטל מראיהן טהורין אם לאו טמאין. מי רגלים של עובד כוכבים הולכין אחר הרוב ר' יהודה אומר רביעית בסאתים טמא יתיר לכן טהור לוקחין ושואלין ממי רגלים מכל מקום ואין חוששין שמא של נדות הן שלא נחשדו בנות ישראל מכנסות מימי רגליהן בשעה שהן נדות.חרסן של זב <ושל> וזבה ראשון ושני טמא שלישי טהור בד"א בזמן שנתן לתוכן מים אבל <בזמן> לא נתן לתוכן מים אפי' <עד> עשירי טמא ר' אליעזר בן יעקב אומר שלישי אע"פ שלא נתן לתוכו מים טהור. זב שהניח פיו על פי הכוס ונמלך שלא לשתותו המסיטו טהור שתה ממנו כל שהוא המסיטו טמא מפני משקה פיו ר"ש אומר רבו משקים שבפיו. נשך מן הפת ומן הבצל המסיטן טהור מן הקישות ומן המלפפון המסיטן טמא מפני משקה פיו ר"ש אומר רבו משקין שבו על משקין שבפיהו. קליפי פולין וקליפי תורמסין שפסקן עובד כוכבים המסיטו טמא שבשוקים הולכין אחר הרוב ר' יהודה בן בתירא אומר גל גבי ודאן מגען ברה"י שורפין.שני רוקין אחד טמא ואחד טהור ונגע באחד מהן או שנשאו על גבי החרס ר' יהודה אומר כיון שנתלש עליו נעשה עליו רה"י אחד רה"י ואחד רה"ר היו נגובים או שהסיטן בקיסם ברה"י תולים ברה"ר טהור ריה"ג אומר ברה"י שורפין. <היה רוק יחידי> ספק נגע ספק לא נגע ספק הסיט ספק לא הסיט ברה"י תולין ברה"ר טהור ור' יוסי אומר ברה"י שורפין. וכשם שטיהרו ספק טומאה צפה על <פני> המים בין בכלים ובין בקרקע כיצד עריבה שהיא טמאה טמא מת וככר תרומה כרוך בסיב או בנייר כרוך לתוכה וירדו גשמים ונתמלאת ונותר הרי הוא צף על פני המים ספק נגע בצדי עריבה ספק לא נגע ספיקו טהור מפני שספק צפה. ר"ש אומר בכלים טמא ובקרקע טהור חוץ מכזית מן המת כל המאהילין שמטמאין מלמעלה ומלמטה ר' יהודה אומר ספק ירידתו טמא מפני שהמים ניסוטין ואפשר לו ליגע. ספק עלייתו טהור מפני שהמים רודפין אותו לצדדין.תוספתא טהרות פרק ה תוס ה