משנה: יָצְאת כַּת הָרִאשׁוֹנָה וְנִכְנְסָה שְׁנִייָּה יָצְאת שְׁנִייָּה וְנִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. כְּמַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה כָּךְ מַעֲשֵׂה שְׁנִייָה וּשְׁלִישִׁית. קָרְאוּ אֶת הַהַלֵּל אִם גָּֽמְרוּ שָׁנוּ וְאִם שָׁנוּ שִׁלֵּישׁוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלֵּישׁוּ מִימֵיהֶם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִימֵיהָ שֶׁל כַּת שְׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעַ לְאָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳ אֶת־קוֹלִי מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מוּעָטִון׃ הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן. יָֽצְאוּ וְאָֽכְלוּ וְשָׁתוּ. וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָֽרְאוּ הַגְּדוֹלָה׃ אֵיזֹו הִיא הַלֵּל הַגְּדוֹלָה. רִבִּי פַּרְנָךְ בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים. אַמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד מֵ֖שֶׁעֹ֣מְדִים בְּבֵ֣ית יְי. לָמָּה בְאִילֵּין תַּרְתֵּין פַּרְשָׁתָא. רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מִפְּנֵי שֶׁיְּרִידַת גְּשָׁמִים כְּלוּלָה בָהֶן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. דִּכְתִיב מַֽעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֘ מִקְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ. וּכְרִבִּי חֲנִינָה מַה. בְּגִין דִּכְתִיב נוֹתֵן לֶ֭חֶם לְכָל־בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ: רִבִּי בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הָדָא דִידָן. רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הָדָא דִידָן. בַּר קַפָּרָא אָמַר. הָדָא דִידָן. בַּר קַפָּרָא כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִּינָן. מִימֵיהָ שֶׁל כַּת הַשְּׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעָה לְאָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳ אֶת־קוֹלִי תַחֲנוּנָיי. מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מְמוּעָטִין׃ תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. זוֹ הִיא הַלֵּל הַגְּדוֹלָה. חַד בַּר אַבַּייָה עֲבַר קוֹמֵי תֵיבוֹתָא. אֲמַר לוֹן. עַנּוּן בַּתְרַיי מַה דַנָּה אֲמַר. הָדָא אָֽמְרָה. לֵית הָדָא דִידָן. אָמַר רִבִּי מָנָא. הָדָא דִידָן. נִסָּא הֲוָה רַב. בְּגִין כֵּן אֲמַר לוֹן. עַנּוּן בַּתְרַיי מַה דַנָּא אֲמַר. תַּנֵּי. הִיא הָֽיְתָה נִקְרֵאת כַּת עֲצֵלִים. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מַה אִם דָּבָר שֶׁמִּצְוֹתוֹ לָכֵן הִיא הָֽיְתָה נִקְרֵאת כַּת עֲצֵלִים. מִי שֶׁהוּא מִתְעַצֵּל בְּמִצְוָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים שאם אתה אומר נוטלין תחלה שמא יטמאו משקין של ידים מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים אלא מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים.ב"ש אומרים מקנח ידו במפה ומניחה על השולחן שאם אתה אומר על הכסת שמא נטמאו משקין שבמפה מחמת הכסת ויחזרו ויטמאו את הידים ובית הלל אומרים ספק משקים לידים טהור דבר אחר אין נטילה לחולין מן התורה אלא מקנח ידו במפה ומניחה על הכסת שאם אתה אומר על השולחן שמא יטמאו משקין שבמפה מחמת השולחן ויחזרו ויטמאו את האוכלין.ב"ש אומרים מכבדין את הבית מפני אבוד אוכלין ואח"כ נוטלין לידים ובה"א [היה] שמש תלמיד חכם ומלקט פירורין שיש בהן כזית נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית.תוספתא ברכות פרק ה תוס ל
ומי הויא חובתו והתנן אין עדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדיןהכי אמינא אילו שתיק האי עד דמיגמר דיניה ומייתי עדים ומזים להו הויא ליה חובתו של זה אלא אמר רבה אמרינן ליה יש לך עדים להכחישןרב כהנא אמר מדבריכם נזדכה פלוני אביי ורבא דאמרי תרוייהו אמרי' ליה אי לא קטלת לא תדחל רב אשי אמר כל מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליותלמוד בבלי סנהדרין דף לב עמוד ב