משנה: הַמְּעַמֵּר לְכוֹבָעוֹת וּלְכוּמָסוֹת לַחֲרָרָה וּלְעוֹמָרִין אֵין לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ לְגוֹרֶן יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה. הַמְּעַמֵּר לְגָדִישׁ יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה מִמֶּנּוּ וּלְגוֹרֶן אֵין לוֹ שִׁכְחָה. זֶה הַכְּלָל כָּל־הַמְּעַמֵּר לְמָקוֹם שֶׁהוּא גְּמַר מְלָכָה יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה מִמֶּנּוּ וּלְגוֹרֶן אֵין לוֹ שִׁכְחָה. לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ גְּמַר מְלָכָה אֵין לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ לְגוֹרֶן יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה. הלכה: רִבִּי יוֹנָה אָמַר מִן לְעֵיל. כְּמַה דְתֵימָר וְכוֹבַע נְחוֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ. לְכוּמָסוֹת. רִבִּי אֲבִינָא אָמַר מִן לְרַע כְּמַה דְתֵימָר הֲלֹא הוּא כָּמוּס עִמָּדִי. לַחֲרָרָה. גַּלְגַּל. לְעוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָֽׂדְךָ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. מַה קְצִיר שֶׁאֵין אַחֲרָיו קְצִיר. אַף עוֹמֶר שֶׁאֵין אַחֲרָיו עוֹמֶר.
רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. וְכֵינִי. מָכַר לָרִאשׁוֹן וְחָֽתְמָה לַשֵּׁינִי לַשְּׁלִישִי וְחָֽתְמָה גּוֹבָה מִן הָאַחֲרוֹן. לֹא הִסְפִּיק גּוֹבָה מִשֶׁלְּפָנָיו. לֹא הִסְפִּיק גּוֹבָה מִשֶׁלִּפְנֵי פָנָיו. עֲלָהּ אָמַר רַב. בַּנְּכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ בִּכְתוּבָּתָהּ. אֲבָל בַּנְּכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ פָּרָה פֶרְנוֹן גּוֹבָן מֵאֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה.חֵרֵשׁ רוֹמֵז וְנִרְמָז. הֵן אוֹמְרִים. בְּיָדֵינוּ לִיקַּח. וְהַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר. לָאו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לְעוֹלָם הַשָּׂדֶה בְּחֶזְקַת הַבְּעָלִים. שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָייָה.רַב אָמַר. אֲנָא הְוִינָא מִמִּנְייָנָא. וְלָאו שַׁנְיָא הִיא. הוּא רְבִיעַ קַרְקַע הוּא רְבִיעַ מָעוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. קַרְקַע דֵּינָר אַגְרָמָא רְבִיעַ מָעוֹת סְרִימִסִּין.תלמוד ירושלמי גיטין פרק ה הלכה ז
גמ׳ בשלמא גוסס לא נידר דלאו בר דמים הוא ולא נערך דלאו בר העמדה והערכה הוא אלא יוצא ליהרג בשלמא לא נידר דלאו בר דמים הוא אלא לא נערך אמאי לאדתניא מנין היוצא ליהרג ואמר ערכי עלי שלא אמר כלום ת"ל (ויקרא כז, כח) כל חרם לא יפדה יכול אפילו קודם שנגמר דינו תלמוד לומר (ויקרא כז, כט) מן האדם ולא כל האדםולרבי חנינא בן עקביא דאמר נערך מפני שדמיו קצובין האי כל חרם מאי עביד ליהתלמוד בבלי ערכין דף ו עמוד ב