משנה: נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ מִשֶׁתְּבָעָהּ הַבַעַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה כֵּן נוֹתְנִין לָאִישׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ. וּלְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. הִגִּיעַ זְמָן וְלֹא נִישְּׁאוּ אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מֶחֱצָה חוּלִין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה. הלכה: נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. תַּנֵּי. הַבֶּגֶר בְּשָׁעָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי הִילָא. תַּנֵי תַמָּן. נוֹתְנִין לְבֶגֶר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְנוֹתְנִין לָהּ קִידּוּשִׁין. וּלְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. תַּנִינָן נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְאַתְּ אָמַר אָכֵין. רִבִּי אָבִין בּשֵׁם רִבִּי הִילָא. לְאַחַר בּוֹגְרָהּ שֶׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ נוֹתְנִין לָהּ קִידּוּשִׁין שְׁלֹשִׁים יוֹם. עָשָׂת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ לִפְנֵי הָרִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ בָּא הַשֵּׁנִי. אָמַר לָהּ. לֹא כְבָר הֵימַנְתִּי. יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר. חִיבָּתוֹ עָלַי מִן הַבָּחוּר. הוּא אַלְמוֹן וְהִיא בְתוּלָה וְהוּא בְּעָא מֵיסַב. יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר. חִיבָּתוֹ עָלַי מִן הַבָּחוּר. הוּא בָחוּר וְהִיא אַלְמָנָה וְהִיא בְּעָיָא מֵיסַב. יָכוֹל הוּא מֵימַר. חִיבָתָהּ עָלַי יוֹתֵר מִבְּתוּלָה. הִיא קְטַנָּה וְרוֹצָה לְהַגְדִּיל שׁוֹמְעִין לָהּ. הִגִּיעַ זְמָן וְלֹא נִישְּׂאוּ אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְ[אֵינָם] אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. מֵתוּ בַעֲלֵיהֶן אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה. אָמַר שְׁמוּאֵל אַחֲוֵי דְרִבִּי בְּרֶכְיָה. וְהוּא שֶׁשָּׁלֵם הַזְּמָן בַּרְבִיעִי. שֵׁשָּׁלֵם הַזְּמָן בַּשְּׁלִישִׁי בַּחֲמִישִׁי. רִבִּי חָמָא בַר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה וְלֵוִי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. נַעֲשֶׂה כְמִי שֶׁחַבְּשׁוּהוּ סוֹפְרִים. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אִם הָֽיְתָה עִיכּוּבָהּ מַחְמָתוֹ נִיזּוֹנֶת מִשֶּׁלּוֹ. תַּנֵּי. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. שֶׁהַתְּרוּמָה מְצוּיָה בְכָל־מָקוֹם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. מֶחֱצָה חוּלִין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה. שֶׁהַנָּשִׁים מְצוּיוֹת לְטַמֵּא טָֽהֳרוֹת. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כָּל־מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר תְּרוּמָה נוֹתְנִין לָהּ כִּפְלַיִים בְּחוּלִין.
יכול יהא משמיע קולו בתפלתו פירש בחנה (שמואל א א) וחנה היא מדברת על לבה יכול יהא כוללן בבת אחת פירש דוד (תהילים נה) ערב ובקר וצהרים ערב זו תפלת ערבית בוקר זו תפלת שחרית וצהרים זו תפלת מנחה יכול שואל הוא צרכיו ואח"כ מתפלל ויסתלק פירש שלמה (מלכים א ח) לשמוע אל הרנה ואל התפלה רנה זו רנה וכן הוא אומר (תהילים לג) רננו צדיקים בה' תפלה זו בקשה.אין אומרין ד"א אמת ויציב אבל אומרין ד"א תפלה אפילו כסדר וידוי יוה"כ.היה מהלך במקום סכנה ולסטים מתפלל תפלה קצרה איזו היא תפלה קצרה רבי אלעזר אומר עשה רצונך בשמים ותן נחת ליראיך בארץ והטוב בעיניך עשה ברוך שומע תפלה ר' אלעזר בר צדוק אומר שמע צעקת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתן ברוך שומע תפלה אחרים אומרים צרכי עמך ישראל מרובין ודעתן קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד צרכיו ולכל גויה וגויה כדי מחסורה ברוך שומע תפלה אמר רבי אלעזר בר צדוק אבא היה מתפלל תפלה קצרה בערבי שבתות ומאהבתך ה' אלהינו ועל הכוס אומר אשר קדש את יום השבת ואינו חותם.תוספתא ברכות פרק ג תוס יב
הלכה: הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵן דְּמַשְׁבַּע לְחַבְרֵיהּ דְּלָא יֵיכוּל. הָהֵן אוֹכֵל וְהָהֵן עֲבֵר.תלמוד ירושלמי נדרים פרק ח הלכה ט