בנות כותים נדות מעריסתן והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון מפני שהן בועלי נדות שהן יושבות על כל דם. יום שהיא טהורה בו סופרת בתוך שבעה. בנות הצדוקין בזמן שנוהגות ללכת בדרכי אבותיהן הרי הן ככותיות. פירשו לדרכי ישראל הרי הן כישראליות. מעשה בצדוקי אחד שסח עם כהן גדול ונתזה צינורה מפיו ונפלה על בגדיו ובאו ושאלו ואמרו לו כהן גדול אע"פ שאנו נשי צדוקות כולן נשאלות לחכמים. רבי יוסי אומר אנו בקיאין בצדוקות יותר מן הכל שכולן נשאלות לחכם חוץ מן אחת שהיתה בהן ומתה. בנות ישראל שלא הגיעו לפרקן הרי זה בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן ומשהגיעו לפרקן הרי הן בחזקת טמאות והנשים בודקות אותן. ר' יהודה אומר אף משהגיעו אין הנשים בודקות אותן שמא יקלקלו בידיהן אלא זבות ובמקנחות מבחוץ והן נבדקות מאליהן. דם עובדת כוכבים ודם טהרה של מצורעת בש"א כדם מגפתה דם יולדת שלא טבלה מטמא לח ואין מטמא יבש <דברי ר"מ> ר' יהודה [אומר] מטמא לח ויבש ר' אליעזר אומר מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה <ב"ש אומרים מטמא לח ואין מטמא יבש וב"ה אומרים מטמא לח ויבש>. אמרו ב"ש לב"ה אי אתם מודים <בנדה> שאם הגיעה זמנה לטבול ולא טבלה שהיא טמאה אמרו להן ב"ה לב"ש לא אמרתם בנדה שאם תטבול היום ותראה למחר שהיא טהורה אמרו להן ב"ה יולדות בזוב תוכיח אמרו להן ב"ש הוא הדין והוא התשובה. יולדת בזוב זיבתה עולין לה מתוך ימי לידתה. המקשה כמה תשפה ותהא זבה ר' אליעזר אומר מעת לעת והלכה כדבריו. ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש ב"ש אומרים ג' ימים וב"ה אומרים מעת לעת. המקשה לפני לידתה הרי זו נדה בתוך אחד עשר קישתה שנים ושפתה אחד קישתה אחד ושפת שנים קשתה אחד ושפת אחד ילדה בזוב שפת שנים וקשת אחד שיפת אחד וקישת שנים קישת אחד ושיפת אחד ושיפת אחד לא ילדה בזוב. זה הכלל שופי סמוך ללידה ילדה בזוב קישת סמוך ללידה לא ילדה בזוב קישת שנים ושיפת אחד אע"פ שחזרה וקישת לאחר מכן ילדה בזוב. כמה יהא בן קישוי ויהא תלוי בולד אפילו מ' יום דברי ר"מ ר' יהודה אומר משום ר' טרפון דיה חדשה כיצד שנים מן השמיני ומן התשיעי לא ילדה בזוב. ג' מן השמיני ומן התשיעי ילדה בזוב. ר' יוסי ור"ש אומרים ארבעה עשר כיולדת נקבה לפיכך אם קשתה שבעה עשר שלשה הראשונים ראויין לזיבה וילדה בזוב. יש מקשה עשרים וחמשה ואינה זבה כיצד שנים בלא עת ושבעה נדה ארבעה עשר כיולדת הנקבה. אבל אי אפשר שתקשה עשרים וששה יום במקום שאינו ולד ילדה בזוב. יש רואה מאה זבה ואינו זבה שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים לאחר נדה ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים שלאחר נדה רמ"א מאה וחמשים שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים שלאחר נדה ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים לאחר נדה וחמשים תלוים בולד אמרו לו כדבריך יכולה היא שתקשה כל ימיה ולא תהא זבה בהן. קישת ג' ימים זה אחר זה אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומתה והרי זו בחזקת מעוברת. קישת ואח"כ הפילה דבר שאינו ולד ילדה בזוב המקשה ויצא דרך דופנה ילדה בזוב ר"ש אומר לא ילדה בזוב דם היוצא משם טמא ר"ש מטמא. הפולטת שכבת זרע מבפנים טמאה ר"ש אומר דיה כבועלה מה בועלה אינו מטמא מבפנים כבחוץ אף היא לא תטמא בפנים כבחוץ. תינוקת בת יום אחד לנדה מעשה בעין בול והטבילוה קודם לאמה בת שלש שנים דברי ר"מ. וחכ"א בת שלש שנים ויום אחד בתוך הזמן של בדיקות הבן והבת אע"פ שאמרו אין אנו יודעים לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדריהם נדר הקדישן הקדש מעשה ברבי חנינא בן חנינא שהדירו אביו בנזיר והביאו אביו לפני ר"ג והיה רבן גמליאל בודקו אם בא לכלל הסימנין ר' יוסי בר' יהודה אומר שמא בא לעונת נדרים אמר רבי מפני מה אתה מצטער אם ברשות אבא אני הרי רשות אבא עלי והריני נזיר אם ברשות עצמי אני הריני נזיר מעכשיו. עמד ונשקו על ראשו אמר מובטח אני בשם השמים שאין זה נפטר מן העולם עד שיורה הוראות בישראל ולא נפטר מן העולם עד שהורה הוראות בישראל. א"ר אלעזר ברבי צדוק אני ראיתי שהיה מורה הוראות בישראל. מעשה בתינוק אחד שהקדיש קרדומו לשמים והביאו אביו לפני רבי עקיבה והיה רבי עקיבה בודקו אמר לו בני למי הקדשת שמא לחמה ולבנה ולכוכבים ולמזלות שהן יפין אמר לו לא הקדשתי אלא למי שהברזל שלו א"ר עקיבה בדוק זה ומתוקן. שוב מעשה בתינוק אחד שהיו באין בספינה ועמד עליהן נחשול והיו זועקין לאלהיהם כענין שנאמר (יונה א׳:ה׳) ויראו המלחים ויזעקו איש אל אלהיו אמר להן אותו התינוק עד מתי אתם נשטין זעקו למי שברא הים ובא מעשה לפני חכמים ואמרו בדוק זה ומתוקן.
רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָה אָמַר הַמַּנְהִיג קוֹלוֹ בְכִלאַיִם לוֹקֶה. וְתַנֵּי כֵן הִנְהִיגָהּ הִמְשִׁיכָהּ קָרָא לָהּ וּבָאָת אַחֲרָיו נִתְחַייֵב בָּהּ לְשַׁלֵּם כְּשׁוֹאֵל. וְהָתַנִּי שְׁמוּאֵל הָֽיְתָה עוֹמֶדֶת חוּץ לִתְחוּם וְקָרָא לָהּ וּבָאָת אַחֲרָיו הֲרֵי זֶה פָּטוּר. תַּמָּן לְדַעְתָּהּ הִיא מְהַלֶּכֶת. בְּרַם הָכָא עַל כָּרְחָהּ הִיא מְהַלֶּכֶת. וְהָתַנֵּי טִיפַּח כְּנֶגֶד עֵינוֹ וְסִיְּמֵייהּ כְּנֶגֶד אָזְנוֹ וְחֵרְשָׁהּ לֹא יָצָא לְחֵירוּת. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי שַׁנְייָא הִיא שֶׁהוּא יָכוֹל לִבְרוֹחַ. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן דְּתַנֵּי תָּפַשׂ בּוֹ הֲרֵי זֶה חַייָב.הַיּוֹשֵׁב בְּקָרוֹן רַבָּנִין אָֽמְרִין מִשְׁקָל הוּא וְרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵינוֹ מִשְׁקָל.בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁתַּיִם דִּכְתִיב וַיַּרְכֵּב אוֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ. עָמַד פַּרְעוֹ וְעָשָׂה שָׁלֹשׁ דִּכְתִיב וְשָׁלִישִׁים עַל כּוּלּוֹ. עָֽמְדָה מַלְכוּת הָרִשְׁעָה וְעָשָׂה אוֹתָן אַרְבָּעָה.תלמוד ירושלמי כלאיים פרק ח הלכה ב
הנהנה והפוגם בשוה פרוטה מן הקדש מועל נהנה ולא פגם פגם ולא נהנה הרי זה לא מעל עד שיהנה ויתכוון ליהנות עד שתהא הנאתו ופגמתו כאחד בדבר שדרכו ליפגם ובשעה שנהנה פגם ובשליח שעשה שליחותו ר' עקיבה אומר אם נהנה אע"פ שלא פגם מעל מודה רבי עקיבה לחכמים בדברים שאין בהם פגם כגון השירים ונזמים קטלאות וטבעות שאם נהנה אע"פ שלא פגם מעל מודים חכמים לרבי עקיבה בדברים שיש בהן פגם שאם נהנה ולא פגם שלא מעל נטל קרדום של הקדש ובקע בו אם נהנה ופגם בשוה פרוטה מעל אם לאו לא מעל בא חברו ובקע בו כולן מעלו נטלו הראשון ונתנו לשני הראשון מעל והשני לא מעל נטל חמור של הקדש ורכב עליה אם נהנה ופגם בשוה פרוטה מעל ואם לאו לא מעל בא חברו ורכב כולן מעלו נטלו הראשון ונתנו לשני הראשון מעל והשני לא מעל. נטל אבן של הקדש ובנאה בתוך ביתו קורה וקירה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה. נטל פרוטה של הקדש ואמר הרי היא שלו לא אמר כלום עד שיוציאנה לחולין נתנו לספר אע"פ שלא ספר מעל ובעולה נתנו לחברו וחברו לחברו כולן מעלו.אין המועל אחר המועל במוקדשין אלא בהמה רבי נחמיה אומר בהמה וכלי שרת. הנהנה מחטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום כשהיא מתה כיון שנהנה מעל שאין פגם למיתה. נהנה ולא פגם פגם ולא נהנה הרי זה לא מעל עד שיהנה ויפגום ויתכוון ליהנות עד שתהא הנאתו ופגימתו כאחד ובתלוש מן הקרקע ובשליח בשעת שליחותו. הקדיש בשר לאורחין ואמר לו תן להן חתיכה חתיכה והוא אומר טלו שתים שתים והן נטלו שלש שלש כולן מעלו ובעולה לא מעלו אלא אוכלין בלבד.פרוטה של הקדש יש לי בחלון והלך הבן והוציאה הבן מעל והאב לא מעל אם אמר לו אביו צא וטול האב מעל והבן לא מעל. נתן לו פרוטה ואמר לו צא וקח לי מקח מן השוק ונזכר בעל הבית שהוא של הקדש ולא נזכר השליח שליח מעל נזכרו שניהן שניהן לא מעלו וחנוני מעל כשיוציא נזכרו שלשתן לא מעל והמקח תפוס להקדש כיצד יעשה יוציא את חברו ידי מעילה נוטל פרוטה או כלי אומר פרוטה של הקדש בכל מקום שהיא מתחללת על סלע זו ועל קיתון זה ועל טלית זו שהקדש חל על הכל אין חל לא על העבדים ולא על שטרות ולא על קרקעות.תוספתא מעילה פרק ב תוס ד