שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין והקדישו בעליו מוקדש שחטו ומכרו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי משעמד בדין הקדישו בעליו אין מוקדש שחטו ומכרו ונתנו במתנה לא עשה כלום מפני שמשלם מגופו שור מועד שהזיק בין <מועד> עד שלא עמד בדין בין משעמד בדין והקדישו בעליו מוקדש שחטו ומכרו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי מפני שמשלם מן העלייה. שור תם שהזיק ואח"כ המית המית ואח"כ הזיק פטור שור מועד שהזיק ואח"כ המית חייב המית ואח"כ הזיק עד שלא נגמר דינו חייב משנגמר דינו פטור שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר הזיק שור ברשותו מועד משלם נזק שלם תם משלם חצי נזק שאלו בחזקת תם ונמצא מועד הבעלים משלמין חצי נזק והשואל פטור הועד בו בפני שואל ואח"כ מכרו הבעלים משלם חצי נזק והשואל משלם חצי נזק המית ברשותו ואח"כ מסרו לבעלים עד שלא נגמר דינו מסרו לבעלים פטור משנגמר דינו מסרו לבעלים חייב ר"ע אומר אף משנגמר דינו עד שלא נסקל מסרו לבעלים פטור. פרה שהמיתה ואח"כ ילדה עד שלא נגמר דינה ילדה ולדותיה מותרין משנגמר דינה ילדה ולדותיה אסורין נתערבו באחרים ואחרים באחרים כולן אסורין בהנאה מה יעשו להן כונסין אותן לכיפה עד שעה שימותו ר"א בר' שמעון אומר כולן נסקלין הגוזל שור מחבירו והמית ברשותו ואח"כ מסרו בעדים לבעלים בין משנגמר דינו ובין עד שלא נגמר דינו חייב. הלוקח שור מחבירו בחזקת שהוא תם ונמצא מועד והועד בו בפני ב' באמת שהוא חייב לו מפני שמקח טעות שור שפסק את המוסרה ויצא והזיק תם פטור ומועד חייב דברי ר"מ רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור רבי אליעזר בן יעקב אומר זה וזה פטורין שנא' (שמות כ״א:ל״ו) ולא ישמרנו בעליו שמור הוא זה ר' אליעזר אומר אין לו שמירה לשור אלא סכין. כנוס שורך ואני אשמרנו הזיק פטור הוזק חייב כנוס שורך ושמרו הוזק פטור הזיק משלם נזק שלם דברי רבי מאיר וחכמים אומרים על השן ועל הרגל משלם נזק שלם על נגיחה ועל נגיפה על נשיכה על רביצה ועל בעיטה מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשותו ובא שור ממקום אחר שלא ברשותו נגח נגף נשך רבץ בעט רבי מאיר אומר משלם נזק שלם וחכמים אומרים על השן ועל הרגל משלם נזק שלם על נגיחה ועל נגיפה על נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק הכניס קדירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ובא שור ממקום אחר שלא ברשות ושברן פטור ואם הוזק בהן בעל קדרות חייב הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ובא שור ממקום אחר שלא ברשות ואכלן פטור ואם הוזק בהן בעל הפירות חייב נפל לבור והבאיש את מימיו חייב בכופר דברי רבי טרפון רבי עקיבה פוטר מן הכופר היה בו עבד או אמה נותן שלשים סלעים דברי רבי טרפון ורבי עקיבה פוטר משלשים סלעים. יש נותן את הכופר ואין נסקל נסקל ואין נותן את הכופר. החופר בור ברשותו ונפל עליו שור והרגו נותן את הכופר ואין נסקל נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות נגחו שורו של בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית ומת נסקל ואין משלם את הכופר. שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ואם משנגחה ילדה סומכוס אומר משלם חצי כופר לפרה ורביע לולד וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ואם משנגחה ילדה סומכוס אומר משלם חצי נזק מן הפרה ורביע מן הולד.
הלכה: וְאֵין חוֹמְשׁוֹ שֶׁל זֶה מְרוּבֶּה עַל תּוֹסֶפְתּוֹ שֶׁל זֶה. אָמַר רִבִּי אָבַין שַׁנְייָא הִיא שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲרִים עָלָיו וּלְפוֹטְרוֹ מִן הַחוֹמֶשׁ.שֶׁל סֶלַע וְאִיסָּר קוֹדֵם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי סִימַיי כָּל־מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין בְּקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל־מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין בְּחוּמְשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וְהָתַנִּינָן חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן. וְנִתְנֵי שֵׁשׁ עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי סִימַאי וְקַרְנוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. וְשֶׁבַע עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְחוּמְשׁוֹ שֶׁל מַעֲשֵֹר שֵׁינִי שָׁוֶה פְרוּטָה. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵין קַרְקַע נִקְנֶה בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. וְעוֹד מִן הָדָא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין דַּייוֹ שֶׁיֹּאמַר הוּא וְחוּמְשׁוֹ מְחוּלָּל עַל הַסֶּלַע הַזֶּה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי קְרִיסְפָּא רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא בְּסֶלַע שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי הִיא מַתְנִיתָא. אֵי אֶיפְשָׁר שׁלֹא יְהֵא שָׁם חוּלִין כָּל־שֶׁהֵן.אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֶקְדֵּשׁ שֶׁפְּדָייוֹ יוֹתֵר עַל דָּמָיו תָּפַס אֶת הַכֹּל. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפְּדָייוֹ יוֹתֵר עַל דָּמָיו לא תָפַס אֶת הַכֹּל. מַה בֵּין הֶקְדֵּשׁ מַה בֵּין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי אִימִּי שֶׁכֵּן אָדָם מָצוּי לִהְיוֹת מַרְבֶּה בְּהֶקְדֵּישׁוֹ. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי נִבְדַּק אוֹתוֹ הָאִישׁ וְאָמַר לֹא לְכָךְ נִתְכַּװַנְתִּי. אָמַר לֵיהּ לִכְשֶׁיִּבְדּוֹק. תלמוד ירושלמי מעשר שני פרק ד הלכה ב
היוצאין [בו] בשיירא [והמפרשין] בספינה לפני שלשים יום אין צריך לבדוק בתוך ל' יום בודק ומשכים והולך לדרכו.ר' יהודה אומר משום רבן גמליאל [שתי] חלות של תודה פסולות מונחות על [גב] האצטבא כל זמן [שהם מונחות] כל העם אוכלין חולין ניטלה אחת מהן כל העם אוכלין תרומה ניטלו שתיהן שורפין אלו ואלו [שורפין תרומה תלויה טמאה וטהורה] כאחת דר"מ [וחכ"א תלויה בפני עצמה וטהורה בפ"ע וטמאה] בפ"ע אר"ש לא נחלקו ר"א ור' יהושע על הטהורה ועל הטמאה [ששורפין זו בעצמה וזו בעצמה] על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה שר"א אומר תשרף זו [בעצמה וזו בעצמה] ור' יהושע אומר שתיהן כאחת א"ר יוסי אין הנידון [זה] דומה לראיה [בשר] שנטמא בולד הטומאה [עם בשר] שנטמא באב הטומאה [שניהן טמאין] אלא שזה טמא טומאה חמורה וזה טמא טומאה קלה [וכן שמן] שנפסל בטבול יום [ובנר] שנטמא בטמא מת [שניהם טמאים אלא שזה טמא טומאה חמורה וזה טמא טומאה קלה ואני אומר ששורפין תרומה שנטמאת בולד טומאה] עם תרומה שנטמאת באב הטומאה אע"פ שמוסיפין [לה] טומאה על טומאתה [ותלויה וטמאה אומר אני שהתלויה אם נשרפת עם הטמאה נמצאת זו מטמאתה ב"ש אומרים אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא וב"ה מתירין].בראשונה היו אומרים אין מוכרים חמץ לנכרי ואין נותנין לו במתנה אלא כדי שיאכל עד שלא הגיע שעת ביעור עד שבא רבי עקיבה ולימד [שמוכרין ונותנין במתנה] אף בשעת הביעור א"ר יוסי אלו דברי בית שמאי ואלו דברי בית הלל הכריע רבי עקיבה לסייע דברי בית הלל.תוספתא פסחים פרק א תוס ז