משנה: מִי שֶׁיָצָא חוּץ לַתְּחוּם אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת לֹא יִכָּנֵס. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר שְׁתַּיִם יִכָּנֵס שָׁלשׁ לֹא יִכָּנֵס. מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ חוּץ לַתְּחוּם אֲפִלּיוּ אַמָּה אַחַת לֹא יִכָּנֵס. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה יִכָּנֵס שֶׁאֵין הַמָּשׁוֹחוֹת מְמַצִּין אֶת הַמִּדּוֹת מִפְּנֵי הַטּוֹעִים׃ הלכה: פיס׳. מִי שֶׁיָצָא חוּץ לַתְּחוּם כול׳. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָא וְרַב חַסְדַּיי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. לֹא מַר אֶלָּא שְׁתַּיִם. הָא שְׁתַּיִם וְכָל־שֶׁהוּא יִכָּנֵס. דְּהוּא דְּרִבִּי לָעְזָר. דְּרִבִּי לָעְזָר אָמַר. שְׁתַּיִם יִכָּנֵס. שָׁלֹשׁ לֹא יִכָּנֵס. אָמַ̈ר לוֹ רִבִּי יוֹסֵה. אָֽמְרִין דְּבַתְרָהּ. שָׁלֹשׁ לֹא יִכָּנֵס. הָא שָׁלֹשׁ פָּחוּת כָּל־שֶׁהוּא יִכָּנֵס. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מַה דָמַר רִבִּי לָעְזָר בְּיוֹצֵא. הָא בְמַחְשִׁיךְ לֹא. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. הִיא אָדָא הִיא אָדָא. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מַה דָמַר רִבִּי שִׁמָעוֹן בְּמַחְשִׁיךְ. הָא בְיוֹצֵא לֹא. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. הִיא אָדָא הִיא אָדָא.
אֵי זֵהוּ כַרָקוֹם. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי. כְּגוֹן זוֹגִין וְשַׁלְשֶׁלָיוֹת וּכְבָלִים וַאֲװָזִים וְתַרְנְגוֹלִין וְאַפָּרָטוֹטוֹת מַקִּיפִין אֶת הָעִיר. וָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חָמָא בַּר אַשִּׁי. מַעֲשֶׂה הָיָה וּבָֽרְחָה מִשָּׁם סוּמָה אַחַת. הָיָה שָׁם פִּירְצָה אַחַת מַצֶּלֶת אֶת הַכֹּל. הָיוּ שָׁם מַחְבּוּיִים צְרִיכָה. רִבִּי זְעִירָה רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלָה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂיאָה. וּבִלְבַד כַּרָקוֹם שֶׁל אוֹתוֹ מַלְכוּת אֲבָל כַּרָקוֹם שֶׁלְּמַלְכוּת אֲחֶרֶת כְּלֵיסְטֵיס הֵן.וַאֲפִילוּ קָטָן. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲפִילוּ קָטָן אֲפִילוּ קָרוֹב. אֲפִילוּ קָטָן וְקָרוֹב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. חֲנַנְיָה קַרְתִּיסָיָה אִשְׁתַּבַּאי הוּא וּבְנֵיהּ וְאִיתְּתֵיהּ. אֲתוֹן לְגַבֵּי רִבִּי חֲנִינָה וְלָא קִבְּלוֹן. אֲתוֹן לְגַבֵּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְקִבְּלוֹן. הָדָא אָֽמְרָה אֲפִילוּ קָטָן וְקָרוֹב.רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף שָׁלַח בָּתָר אִיתְּתֵיהּ. אָמַר. יִסְקוּן עִמָּהּ תְּלָתָא תַּלְמִידִין. שֶׁאִם יַפְנֶה אֶחָד מֵהֶן לְצוֹרְכוֹ תִּתְייָחֵד עִם שְׁנַיִם. וְהָא תַנִּינָן. מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יָבוֹא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. אָמַר רִבִּי אָבִין. וּבַעֲלָהּ. הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. אַף הוּא שָׂכַר לָהּ בַּיִת וְהוּא מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת וְלֹא הָיָה מִתְייָחֵד עִמָּהּ אֶלָּא בִּפְנֵי בָנֶיהָ. וְקָרָא עַל עַצְמוֹ הַפָּסוּק הַזֶּה יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי.תלמוד ירושלמי כתובות פרק ב הלכה ט
לא יפתח אדם מחצב בתחלה בתוך שדהו עד שיהו שלש מרביות שהן שלש על שלש על רום שלש אמר רבי יהודה בד"א בזמן שמתכוין לעשות שדה אבל בזמן שאין מתכוין לעשות שדה אפילו דבר [מרובה] מותר אמר רשב"ג בד"א בזמן שאין מתכוין לעשות שדה אבל בזמן שמתכוין לעשות שדה אפילו כל שהוא אסור.סלע שצף על גבי הארץ ואיגד יוצא ממנה אם יש בו כשיעור הזה מותר ואם לאו אסור אבנים תושבות שהמחרישה מזעזעתן אם יש בהן שתים של משוי שנים שנים הרי אלו ינטלו ר' נחמיה אומר בונין מדרגות על גבי גאיות בערב שביעית ובשביעית סומך להם עפר ונותנן על גבי גאיות.מסקלין דרך רשות הרבים דברי רבי יהושע רבי עקיבה אומר כשם שאין לו רשות לקלקל כך אין לו רשות לסקל ואם סקל יוציא לים או לנהר או למקום הטרשין מסקלין מפני דרך היחיד ומפני דרך הרבים ומפני דרך הספק ועושין ספיחים שבראש גגות ומקיימין אותו ואין חוששין לא משום שביעית ולא משום עבודת הארץ.תוספתא שביעית פרק ג תוס ד