משנה: שִׁילַּח בְּיַד עַבְדּוֹ אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לֹו עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּהוּ הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ׃ הלכה: שִׁילַּח בְּיַד עַבְדּוֹ כול׳. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אִם־לֹא יַגִּ֖יד וְנָשָׂ֥א עֲווֹנוֹ׃ לֹא. מִפִּי הַתּוֹבֵעַ. מַתְנִיתִין צְרִיכָה לְמַה דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר וּמַה דָמַר רִבִּי לָֽעְזָר צְרִיכָה לְמַתְנִיתִין. אִילּוּ תַנִּינָן וְלֹא תַנָּא רִבִּי לָֽעְזָר הֲוִיָן אָֽמְרִין. יִשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ וְלֹא נִשְׁבְּעוּ לַנִּתְבָּע חַייָבִין. הֲוֵי צוֹרְכָה לְמַה דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אִילּוּ תַנָּא רִבִּי לָֽעְזָר וְלֹא תַנִּינָן הֲוִינָן מָרִין. יִשְׁמְעוּ מִפִּי הַנִּתְבָּע וְלֹא נִשְׁבְּעוּ לַתּוֹבֵעַ חַייָבִין. הֲוֵי צוֹרְכָה לְמַתְנִיתִין וּצְרִיכָה לְמַה דָמַר רִבִּי לָֽעְזָר עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ וְיִשְׁבְּעוּ לַתּוֹבֵעַ.
מ"ט דאמר ליה חייתא דקטרי סברת וקבלתמאימת הואי חזקה מכי דייש אמצריודוקא שלא באחריות אבל באחריות לאתלמוד בבלי בבא קמא דף ט עמוד א
שְׁלשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר, הַטֻּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת וְהַיּוֹצֵא מִן הַגָּפֶן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאכַל מִן הָעֲנָבִים כַּזָּיִת. מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שָׁרָה פִתּוֹ בְיַיִן וְיֶשׁ בָּהּ כְּדֵי לְצָרֵף כַּזַּיִת, חַיָּב:
וְחַיָּב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל הַחַרְצַנִּים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל הַזַּגִּים בִּפְנֵי עַצְמָן. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּים וְזַגָּן. אֵלּוּ הֵן חַרְצַנִּים וְאֵלּוּ הֵן זַגִּים, הַחַרְצַנִּים אֵלּוּ הַחִיצוֹנִים, הַזַּגִּים אֵלּוּ הַפְּנִימִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שֶׁלֹּא תִטְעֶה, כְּזוֹג שֶׁל בְּהֵמָה, הַחִיצוֹן זוֹג וְהַפְּנִימִי עִנְבָּל:
סְתָם נְזִירוּת שְׁלשִׁים יוֹם. גִּלַּח אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ לִסְטִים, סוֹתֵר שְׁלשִׁים יוֹם. נָזִיר שֶׁגִּלַּח בֵּין בְּזוּג בֵּין בְּתַעַר אוֹ שֶׁסִּפְסֵף כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב. נָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס, אֲבָל לֹא סוֹרֵק. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, לֹא יָחוֹף בַּאֲדָמָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶּׁרֶת אֶת הַשֵּׂעָר:
משנה נזיר פרק ו משנה ד