משנה: כֵּיצַד מְאַייְמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַייְמִין עֲלֵיהֶן שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד וּמִשְּׁמוּעָה עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שְׁמַעְתֶּם אוֹ שֶׁמָּא אֵי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵינוּ לִבְדּוֹק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף כָּל־הַדּוֹרוֹת. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן כְּשֶׁהָרַג אֶת אָחִיו שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ק֤וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹֽעֲקִ֥ים אֵלַי֭ מִן־הָֽאֲדָמָֽה׃ אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר דְּמֵי אָחִיךָ שֶׁהָיָה דָמוֹ מוּשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם יְחִידִי בָעוֹלָם לְלַמֵּד שֶׁכָּל־הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מַעֲלִין עָלָיו כְּאִילּוּ אִיבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל־הַמְקַייֵם נֶפֶשׁ אַחַת מַעֲלִין עָלָיו כְּאִילּוּ קִייֵם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבִּרְיוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ וְשֶׁלֹּא יְהוּ הַמִּינִין אוֹמְרִים הַרְבֵּה רְשׁוּיוֹת יֵשׁ בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכוּלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה. וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל־אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל־אֶחָד וְאֶחָד חַייָב לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר וְה֣וּא עֵ֔ד א֥וֹ רָאָה֭ א֣וֹ יָדָ֑ע וְגו׳. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר וּבַֽאֲבֹ֖ד רְשָׁעִ֣ים רִנָּֽה׃ הלכה: כֵּיצַד מְאַייְמִין כול׳. כֵּיצַד מֵאוֹמֶד. לֹא תֹאמְרוּ. רָאִינוּהוּ רוֹדֵף אַחֲרָיו וְסַייִף בְיָדוֹ. נִכְנַס לַחוּרְבָּה אַחֲרָיו. נִכְנַסְנוּ אַחֲרָיו וּמְצָאנוּהוּ הָרוּג. רָאִינוּהוּ יוֹצֵא וְהַסַּייִף מְטַפְטֶפֶת דָּם. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח. אֶרְאֶה בִנְחָמָה אִם לֹא רָאִיתִי רוֹדֵף אַחַר אַחֵר נִכְנַס לַחוּרְבָּה. נִכְנַסְתִּי אַחֲרָיו וּמְצָאתִיו הָרוּג וְזֶה יוֹצֵא וְסַייִף מְנַטֵּף דָּם. אָמַרְתִּי לוֹ. אֶרְאֶה בִנְחָמָה שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאֵין דָּמָךְ מָסוּר בְּיָדִי אֶלָּא הַיּוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת יִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ. לֹא הִסְפִּיק לָצֵאת מִשָּׁם עַד שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וָמֵת. לְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם כול׳. אָדָם נִבְרָא יְחִידִי בָעוֹלָם מִפְּנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלֹּא יְהוּ מִתְגָּרוֹת זוֹ בְזוֹ. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר. וּמָה אִם בִּזְמַן שֶׁהֵן בְּנֵי אַב אֶחָד מִתְגָּרוֹת זוֹ בְזוֹ. אִילּוּ הָיוּ בְנֵי שְׁנַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דָּבָר אַחֵר. שֶׁלֹּא יְהוּ הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים. אָנוּ בְנֵי צַדִּיק וְאַתֶּם בְּנֵי רְשָׁעִים. וּלְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כול׳. לְהַגִּיד גְּדוּלַּת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים שֶׁמֵּחוֹתָם אֶחָד טוֹבֵעַ כָּל־הַחוֹתָמוֹת וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר תִּ֭תְהַפֵּךְ כְּחוֹמֶר חוֹתָ֑ם. וּמִפְּנֵי מַה שִׁינָּה פַּרְצוֹפֵיהֶן. שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם קוֹפֵץ וְהוֹלֵךְ לְאֵשֶׁת חֲבֵירוֹ אוֹ לִשְׂדֵה חֲבֵירוֹ. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים שִׁינָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְנֵי אָדָם. מַרְאֶה פָנִים וְדַעַת וְקוֹל. מַרְאֶה וְדַעַת מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִין. וְקוֹל מִפְּנֵי הָעֶרְוָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. אֲפִילוּ תֵינְתָא אוֹ חִיטְּתָא לָא דַמְיָא לַחֲבֵירָתָהּ. אָדָם נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִיכָּנֵס תְּחִילָּה לְמִצְוָה. דָּבָר אַחֵר. לָמָּה נִבְרָא בָאַחֲרוֹנָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה. כְּשֶׁמַּתְקִין הַסְּעוּדָה מַזְמִין הָאוֹרְחִין. כָּךְ חָ֭כְמוֹת בָּֽנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ. זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּנָה אֶת הָעוֹלָם בְּחָכְמָה. שֶׁנֶּאֱמַר יְֽי בְּחָכְמָ֥ה יָסַד־אָ֑רֶץ וגו׳. חָֽצְבָה֭ עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה. אֵילּוּ שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית. טָֽבְחָ֣ה טִ֭בְחָהּ מָֽסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ. אֵילּו יַמִּים וּנְהָרוֹת וְכָל־צוֹרְכֵי הָעוֹלָם. מִי־פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה. זֶה אָדָם וְחַוָּה. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה כול׳. כְּתִיב וַיַּֽעֲבוֹר הָֽרִנָּה֙ בַּמַּֽחֲנֶ֔ה. מָהוּ הָרִינָּה. הֶירֵינֵי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּצֵאת֙ לִפְנֵ֣י הֶֽחָל֔וּץ וגו׳. לְלַמְּדָךְ שֶׁאַף מַפַּלַּת הָֽרְשָׁעִים אֵינָהּ שִׂמְחָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם.
בן עזאי אומר ב' חטאותא"ר יהושע זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו ז'אימר דא"ר יהושע לאפוקה מידי מעילה למיסק ליה לחובה מי אמר:תלמוד בבלי זבחים דף סח עמוד א
[עיפו] של צמר שנתנו בפשתן מותר עשה שני ראשיו בצד אחד אסור צמר שנתנו בפשתן להיות אורג עליו הרי זה אסור שבשעה [שהיה לגזוז] היה נטוה אמר ר"ש בן אלעזר למה נקרא שמו שעטנז מפני שמליז [את] אביו שבשמים עליו.ר' חנניה בן גמליאל אומר לא יקשור סרק של צמר ושל פשתן לחגור בו את מתניו אע"פ שהרצועה באמצע הפוקרית והציפה אין בהם משום כלאים ואם תפרן מקבלין טומאה ואסורין משום כלאים פשתן שצבעו בחרת לא ימכרנו לנכרי ולא יעשנו אימרא לפשתן המפורסמת בכרים ובכסתות הרי זה מותר.איינטכלינית מלוגמא ורטייה אין בהן משום כלאים המת והבהמה והאוהלין והאכסליס והאסטמא וקלע ואילון ובגדי כהנים ובגדי כהן גדול אין בהן משום כלאים בגדי כהן גדול היוצא בהן למדינה חייב ובמקדש בין לשרת ובין שלא לשרת פטור מפני שהן ראוין לעבודה.תוספתא כלאיים פרק ה תוס טו