משנה: הָאוֹמֵר אֵינִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּצְבוּעִין אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבוֹר. בְּסַנְדָּל אֵינִי עוֹבֵר אַף יָחֵף לֹא יַעֲבוֹר. הָעוֹשֶׂה תְּפִילָּתוֹ עֲגוּלָּה סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה. נְתָנָהּ עַל מִצְחוֹ אוֹ עַל פַּס יָדוֹ הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. צִפָּהּ זָהָב וּנְתָנָהּ עַל בֵית אוּנְקְלִי שֶׁלּוֹ הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנִין׃ הלכה: תַּנָּה רִבִּי יוֹסֵי בֶּן בֵּבַי. תַּפִילִּין מְרוּבָּעוֹת [שְׁחוֹרוֹת] הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
וְרַבִּי נְחֶמְיָה: חַד לְמַעוֹטֵי בִּגְדֵי זָהָב, וְחַד לְמַעוֹטֵי שִׁירַיִם דְּלָא מְעַכְּבִי. וְרַבִּי יְהוּדָה: אִי מְעַכְּבִי — מְעַכְּבִי, וְאִי לָא מְעַכְּבִי — לָא מְעַכְּבִי.כִּדְתַנְיָא: ״וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקּוֹדֶשׁ״, אִם כִּפֵּר — כִּלָּה, וְאִם לֹא כִּפֵּר — לֹא כִּלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר: אִם כִּלָּה — כִּפֵּר, וְאִם לֹא כִּלָּה — לֹא כִּפֵּר, שֶׁאִם חִיסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם.וְאָמְרִינַן: מַאי בֵּינַיְיהוּ? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַד אָמַר: מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. וְחַד אָמַר: שִׁירַיִם מְעַכְּבִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.תלמוד בבלי יומא דף ס עמוד ב
המרגיל לעור ושחט שחיטתו כשרה. שן תלושה או צפורן תלושה שוחטין בה. מגל קציר כדרך הליכתה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין אם החליקו שניה הרי זו כסכין. תחב סכין בארץ באטלס ושחט בה שחיטתו פסולה. סכין שיש בה פגימות פגימות הרי זו כמגרה אם יש בין פגימה לחברתה כמלא שנים בצואר שחיטתו כשרה אין בה אלא פגימה אחת אם היתה מסוכסכת ושוחטת כשרה אם חונקת פסולה.זרק את הסכין ואת הפגיון ושחט שחיטתו כשרה משום ר' נתן אמרו כדרך הליכתה כשרה ושלא כדרך הליכתה פסולה.מצות שחיטה מוליך ומביא הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך כשרה ובלבד שיהא בסכין כדי הולכה והובאה. אם הוליך והביא אע"פ שאין בסכין מלא שנים בצואר שחיטתו כשרה.תוספתא חולין פרק א תוס ו