משנה: אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. גֵּירְשָׁהּ וָמֵתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וָמֵתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. יְבִמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. חָלַץ לָהּ וָמֵתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. הלכה: אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ כול׳. הָא בְאִמָּהּ אָסוּר. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בְּאִמָּהּ. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן. חָלַץ לָהּ וָמֵתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. הָא בְאִמָּהּ אָסוּר. לְפוּם כֵּן תַּנָּא אֲחוֹתָהּ.
(לִישָּׁנָא אַחֲרָא: אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אִין. כַּמָּה זִימְנִין, וַהֲווֹ מִצְטַעֲרִי רַבָּנַן מִשִּׁימְשָׁא לְטוּלָּא וּמִטּוּלָּא לְשִׁימְשָׁא.)אֲמַר לֵיהּ בָּטְנִית בְּרֵיהּ דְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית: מִי נְדַרְתְּ אַדַּעְתָּא דְּמִצְטַעֲרִי רַבָּנַן מִטּוּלָּא לְשִׁימְשָׁא וּמִשִּׁימְשָׁא לְטוּלָּא? אֲמַר: לָא, וְשַׁרְיוּהּ.רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַבִּי יוֹסֵי הֲוָה לֵיהּ נִדְרָא לְמִישְׁרֵא. אֲתָא לְקַמַּיְיהוּ דְּרַבָּנַן, אָמְרוּ לֵיהּ: נְדַרְתְּ אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אֲמַר לְהוּ: אִין. נְדַרְתָּא אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אֲמַר לְהוּ: אִין. כַּמָּה זִימְנִין. כֵּיוָן דַּחֲזָא הָהוּא קַצָּרָא דְּמִצְטַעֲרִי רַבָּנַן, מַחְיֵיהּ בְּאוּכְלָא דְקַצָּרֵי. אֲמַר: אַדַּעְתָּא דְּמָחֵי לִי קַצָּרָא לָא נְדַרִי, וְשַׁרְיֵהּ לְנַפְשֵׁיהּ.תלמוד בבלי נדרים דף כג עמוד א
כל הזבחים ששחטן שלא לשמן הרי אלו כשרין לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. כל הזבחים ששחטן אחד מן הפסולין הרי אלו כשרים לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת <כיצד> השוחט את הזבח על מנת שיזרקו ערלים וטמאים את דמו על מנת שיקטירו ערלים וטמאים את אמוריו ע"מ שיאכלו ערלים וטמאים את בשרו לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת.קיבל הכהן קיבל הכשר קיבל בימינו קיבל בכלי הקדש כשר לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת חישב ליתן את הנתנין למטה למעלה ואת הנתנין למעלה למטה את הנתנין בפנים בחוץ ואת הנתנין בחוץ בפנים כשר לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. כל הזבחים שקבל דמן אחד מן הפסולין הרי הוא פסול לפיכך אם חשב עליו בין חוץ למקומו בין חוץ לזמנו אין בו משום פגול.הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן הרי הן פסולין לפיכך אם חשב עליהן בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומן אין בו משום פגול. א' הפסח וחטאת וא' כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן וטבול יום מחוסר בגדים ומחוסר כפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים ערל טמא יושב ועומד על גבי כלי על גבי בהמה על גבי רגלי חברו פסול לפיכך אם חשב עליו בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו אין בו משום פגול. קיבל זר קיבל פסול קיבל בשמאל קיבל בכלי חול פסול לפיכך אם חישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול נתן את הנתנין בחוץ בפנים ואת הנתנין בפנים בחוץ פסול לפיכך אם חשב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול. זה הכלל אין הזבח נפסל אלא בארבעה דברים בשחיטה ובמתן כלי ובהילוך ובזריקה מוסף עליהן הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן ומוסף עליהן הזבח שהוא נפסל במחשבה בערלים ובטמאים.תוספתא זבחים פרק ג תוס ד