משנה: זֵיתִים שֶׁהִכְנִיסוּ רְבִיעִית לִסְאָה פּוֹצֵעַ וְאוֹכֵל בַּשָּׂדֶה. הִכְנִיסוּ חֲצִי לוֹג כּוֹתֵשׁ וְסָךְ בַּשָּׂדֶה. הִכְנִיסוּ שְׁלִישׁ כּוֹתֵשׁ בַּשָּׂדֶה וְכוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת. וּשְׁאָר כָּל־פֵּירוֹת הָאִילָן כְּעוֹנָתָן לְמַעֲשְׂרוֹת כָּךְ עוֹנָתָן לַשְּׁבִיעִית. הלכה: זֵיתִים שֶׁהִכְנִיסוּ רְבִיעִית לִסְאָה כו׳. מַהוּ שְׁלִישׁ לוֹג. מַתְנִיתָא שֶׁהֵן עוֹשִׂין שְׁלֹשֶׁת לוּגִין לִסְאָה. כְּתִיב כִּי יוֹבֵל הִיא קוֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם וְגוֹמֵר. מַה הִיא קוֹדֶשׁ אַף תְּבוּאָתָהּ קוֹדֶשׁ. רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה מְנַשֵּׁק לְכִיפְתָא דְּעַכּוֹ וְאָמַר עָד כֹּה הִיא אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. רִבִּי זְעִירָא עָבַר יוֹרְדְּנָא בְּמָנוֹי. רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא מִתְעַגֵּל בַּהֲדָה אֵילוּסִיס דְּטִיבֵּרִיָּא. רִבִּי חִייָה רוֹבָה מַתְקַל כִּיפֵי. רִבִּי חֲנַנְיָה מַתְקַל גּוּשַׁייָא לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחָנֵּנוּ.
הלכה: כֹּהֵן הֶדְיוֹט לֹא יִשָּׂא אֶת אַייְלוֹנִית כול׳. הָא יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים מוּתָּר בָּהּ. עוֹד הוּא אָסוּר בָּהּ. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן תַּמָּן אֵין זוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה אֶלָּא גִיּוֹרֶת וּמְשׁוּחֲרֶרֶת וְשֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת. וְכוּלְּהוֹן לַכֹּהֵן. לְפוּם כֵּן לֹא תַנִּינָהּ.אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי. כְּתִיב בֵּין שׁוּרוֹתָם יַצְהִירוּ וְלֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים. שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בְּעִילָתָן לְשׁוּם בָּנִים. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. כְתִיב וְאָֽכְלוּ וְלֹא יִשְׂבָּעוּ הִזְנוּ וְלֹא יִפְרוֹצוּ. שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בְּעִילָתָן לְשֵּׁם בָּנִים. כְּתִיב וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים. עָדָה. שֶׁהָֽיְתָה מִתְעַדֵּן בְגוּפָהּ. צִילָּה. שֶׁהָֽיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּצִילָּן שֶׁל בָּנִים. תלמוד ירושלמי יבמות פרק ו הלכה ה
ובעלי חטרות ר' יהודה כו': דאית ביה עצם כולי עלמא לא פליגי דפסלא כי פליגי דלית ביה עצם מר סבר הא אינו שוה בזרעו של אהרן ומר סבר קרקורא דבישרא בעלמא הוא:הקרח פסול: אמר רבא ל"ש אלא שאין לו לאחריו ויש לו לפניו אבל יש לו לאחריו כשר וכל שכן שיש לו לאחריו ואין לו לפניוואיכא דמתני אסיפא ואם יש לו ה"ז כשר אמר רבא לא שנו אלא שיש לו לאחריו ואין לו לפניו אבל יש לו בין לאחריו בין לפניו פסול וכל שכן שיש לו לפניו ואין לו לאחריו ודאין לו כלל דפסולתלמוד בבלי בכורות דף מג עמוד ב