קידושין פרק ד-ז דפי תלמוד ירושלמי

משנה: הָאוֹמֵר בְּנִי זֶה מַמְזֵר אֵינוֹ נֶאֱמָן. וַאֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן אוֹמְרִין עַל הָעוֹבֵר שֶׁבְּמֵיעֵיהָ מַמְזֵר הוּא אֵינָן נֶאֱמָנִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נֶאֱמָנִין. הלכה: הָאוֹמֵר בְּנִי זֶה מַמְזֵר אֵינוֹ נֶאֱמָן כול׳. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר. בְּנִי זֶה. נֶאֱמָן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לָתֵת לוֹ אֲבָל לֹא לִיקַּח מִמֶּנּוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלָא מַתְנִיתָא הִיא. אֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן אוֹמְרִין עַל הָעוֹבֵר שֶׁבְּמֵיעֵיהָ מַמְזֵר הוּא אֵינָם נֶאֱמָנִין. דִּילְמָא עַל דְּרִבִּי יְהוּדָה אִתְאֲמָרַת. דְּרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. נֶאֱמָנִין עָלֶיהָ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לָתֵת לוֹ אֲבָל לֹא לִיקַּח מִמֶּנּוּ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. עוֹד הִיא מַתְנִיתָא. כִּי אֶת הַבְּכוֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר. הָיוּ מַחֲזִיקִים בּוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ וּבִשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר. אֵינוֹ בְנוֹ. אֵינוֹ נֶאֱמָן. שֶׁאֵינוֹ בְנוֹ וּבִשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר. בְּנִי הוּא. נֶאֱמָן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל קַדְמִייָתָא נֶאֱמָן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי הוּנָא. הָיוּ מַחֲזִיקִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא מִשִּׁפְחָתוֹ נֶאֱמָן. הָיָה עוֹמֵד בְּצַד הַמּוּכְסִין וְאָמַר. בְּנִי הוּא. וְחָזַר וְאָמַר עַבְדִּי הוּא. נֶאֱמָן. עַבְדִּי הוּא. וְחָזַר וְאָמַר בְּנִי הוּא. אֵינוֹ נֶאֱמָן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נֶאֱמָן. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּגִין אִילֵּין כּוּתָאֵי דִּינּוּן מְשַׁעְבְּדִין בִּבְנֵיהֶן. תַּנֵּי. נֶאֱמָן עַל הַגָּדוֹל וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַקָּטָן. אֵי זֶהוּ גָדוֹל. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. כָּל־שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים. רִבִּי אַבָּהוּ. כָּל־שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲשָָּׁה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי אַבָּהוּ. גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל וְהָיוּ לוֹ בָנִים וְאָמַר. מַלְתִּי וְלֹא טָבַלְתִּי. נֶאֱמָן וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ בַּשַּׁבָּת. מִשֻּׁם מֵהַנְכָּייָה. דִּבְרֵי רַב יוּדָה. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי אַבָּהוּ. פָּתַר לָהּ. מִשֻּׁם מַה בְכָךְ.