משנה: שָׁאֲלוּ אֶת הַזְּקֵנִים בְּרוֹמֵי אִם אֵין רְצוֹנוֹ בַּעֲבוֹדָה זָרָה לָמָּה אֵינוֹ מְבַטְּלָהּ. אָֽמְרוּ לָהֶן אִילּוּ לְדָבָר שֶׁאֵין צוֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ הָיוּ עוֹבְדִין הָיָה מְבַטְּלוֹ. הֲרֵי הֵן עוֹבְדִין לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה וְלַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת לְהָרִים וְלִגְבָּעוֹת. יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִין. אָֽמְרוּ לָהֶן אִם כֵּן יְאַבֵּד דָּבָר שֶׁאֵין צוֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ וִיקַייֵם דָּבָר שֶׁצּוֹרֶךְ הָעוֹלָם בּוֹ. אָֽמְרוּ לָהֶן אַף אָנוּ מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְדֵיהֶם שֶׁל אֵילּוּ שֶׁאוֹמְרִים תֵּדְעוּ שֶׁהֵן אֱלוֹהוֹת שֶׁהֲרֵי אֵילּוּ בָֽטְלוּ וְאֵילּוּ וְאֵילּוּ לֹא בָֽטְלוּ׃ הלכה: שָׁאֲלוּ אֶת הַזְּקֵינִים בְּרוֹמֵי כול׳. גָּזַל זֶרַע וְזָרַע אֵין סוֹפוֹ לִצְמוֹחַ. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ אֵין סוֹפוֹ לְהוֹלִיד מַמְזֵר. אֶלָּא הַנִּיחוּ לָעוֹלָם שֶׁיִּנְהוֹג כְּמִנְהֲגוֹ. שׁוֹטִים שֶׁקִּילְקְלוּ עֲתִידִין לִיתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. אִילּוּ הֲוָה כְתִיב כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עוֹבְדֵיהֶם קַשְׁיָא. עוֹבְדֵי הַחַמָּה כַחַמָּה וְעוֹבְדֵי הַלְּבָנָה כַלְּבָנָה. אֶלָּא כְּ֭מוֹהֶם יִהְי֣וּ עוֹשֵׂיהֶם. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִילּוּ הֲוָה כְתִיב כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עוֹבְדֵיהֶם לֹא קַשְׁיָא. דִּכְתִיב וְחָֽפְרָה֙ הַלְּבָנָ֔ה וּבוֹשָׁה֭ הַֽחַמָּ֑ה. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא. עֲתִידָה עֲבוֹדָה זָרָה לִהְיוֹת בָּאָה וְרוֹקֶקֶת בִּפְנֵי עוֹבְדֶיהָ וּמְבַייְשָׁתָן וּבְטֵילָה מִן הָעוֹלָם. וּמַה טַעַם. יֵבוֹשׁוּ כָּל־עוֹבְדֵי פֶ֗סֶל. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא. עֲתִידָה עֲבוֹדָה זָרָה לִהְיוֹת בָּאָה וְכוֹרַעַת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְטֵילָה מִן הָעוֹלָם. וּמַה טַעַם. ישְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל־אֱלֹהִֽים׃
אמר מר שחיטת עובד כוכבים נבלה וניחוש שמא מין הוא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין מינין באומות עובדי כוכביםוהא קאחזינן דאיכא אימא אין רוב עובדי כוכבים מינין סבר לה כי הא דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא מנהג אבותיהן בידיהןאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין מינין באומות עובדי כוכבים למאי אילימא לשחיטה השתא שחיטת מין דישראל אמרת אסירא דעובד כוכבים מבעיא אלא למורידין השתא דישראל מורידין דעובדי כוכבים מבעיאתלמוד בבלי חולין דף יג עמוד ב
משנה: חוֹכְרִים נִירִין מִן הַגּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא מִיִּשְׂרָאֵל. וּמְחַזְּקִין יְדֵי גּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית. אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.הלכה: חוֹכְרִין נִירִין כו׳. רִבִּי חִייָה רִבִּי אִימִּי חַד אָמַר חֲרוֹש בָּהּ טָבוּת וַאֲנָא נֵיסַב לָהּ מִינָךְ בָּתָר שְׁמִיטְתָא. וָחָרָנָא אָמַר אַיַּשֵּׁר. מָאן דְּאָמַר בָּהּ טָבָאוּת וַאֲנָא נֵסַב לָהּ מִינָךְ בָּתָר שְׁמִיטְתָא. מַהוּ שׁוֹאֲלִין בִשְׁלוֹמָן אַיַּשֵּׁר. מָאן דְּאָמַר אַיַּשֵּׁר מַהוּ שׁוֹאֲלִין בִשְׁלוֹמָן בְשָׁלוֹם יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם עֲלֵכֶם.תלמוד ירושלמי שביעית פרק ד הלכה ג