משנה: הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר מָכַר בָּתִּים בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת מֶרְחֲצָאוֹת וְשׁוֹבְכוֹת בֵּית הַבַּדִּין וּבֵית הַשְׁלָחִין אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הִיא וְכָל־מַה שֶׁבְּתוֹכָהּ אֲפִילוּ הָיוּ בָהּ בְּהֵמָה וַעֲבָדִים הֲרֵי כוּלָּן מְכוּרִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר מָכַר אֶת הַסַּנְטָר. הלכה: הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר כול׳. תַּנֵּי. הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הַמּוֹכֵר הָעִיר מָכַר אֶת הַסַּנְטָר אֲבָל לֹא הָאָיְקוֹמֹנֹס. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הִיא וְכָל־מַה שֶׁבְּתוֹכָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ. הִיא וְכָל־מַה שֶׁבְּתוֹכָהּ. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא מָכַר לֹא אֶת הַשִּׁורָה וּבְנוֹתֶיהָ וְהַטְּרָשִׁים הַמּוּקְצִין מִמֶּנָּה וְהַבֵּיבָרִין שֶׁל חַיָּה וְשֶׁל אוֹפוֹת וְשֶׁלְּדָגִים. שִׁורָה בְזַייָה. בְּנוֹתֶיהָ כּוּפְרָנֶיהָ. חוֹלֵק בַּיָּם וּבַנָּהָר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְכוּרִין. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵינָן מְכוּרִין. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָּאן דָּמַר. מְכוּרִין. אֶת שֶׁהֵן בִּתְחוּמָהּ. וּמָּאן דָּמַר. אֵינָן מְכוּרִין. אֶת שֶׁאֵינָן בִּתְחוּמָהּ.
עיר הנדחת דרבים נינהו כל חד אמר בדעתיה אנא לא חטאי אחרינא חטא ומפקר ממוניה אבל הכא דבדידיה תליא מילתא הוא בעצמו מידע ידע דלא רבע ולא מפקר ליה וטרח ומייתי עדיםאמר ר"ל הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה בהומ"ש מהא דאמר רבה בר אבוה אמר רב ששת ואמרי לה א"ר אבהו אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מתנה זו תיבטל מבוטלת אי אפשי בה דבריו קיימין בטילה אינה מתנה לא אמר כלוםתלמוד בבלי כריתות דף כד עמוד א
שְׁמוּאֵל אָמַר לָא מָצֵייָא תַנִּייָהּ. אִין יְסַב חַד לָעֲשָׂרָה צָרִיךְ לְמֵיסַב חָדָא לִמָאָת. אִין יְסַב חָדָא לִמְאָת. צָרִיךְ לְמֵיתַב חָדָא לְאֶלֶף. אִין יְסַב חָדָא לְאֶלֶף. צָרִיךְ מֵיסַב חָדָא לַעֲשָׂרָה אֲלָפִין.בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים בְּוַדַּאי אַחַד עָשָׂר וּבִדְמַאי עֲשָׂרָה. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא בֵּין בִּדְמַאי בֵּין בְּוַדַּאי אַחַד עָשָׂר הֵן. הוֹרֵי רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי שָׁלוֹם כְּהָדָא דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. בֵּית שַׁמַּאי כְּרִבִּי לִיעֶזֶר דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר הַנֶּאֱמָן עַל הַשֵּׁינִי נֶאֱמָן עַל הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא עָשׂוֹ אוֹֹתוֹ כְּתוֹסֶפֶת הַבִּיכּוּרִים. מַה תּוֹסֶפֶת הַבִּיכּוּרִים נֶאֱכֶלֶת בְּטָהֳרָה וּפְטוּרָה מִדְּמַיי אַף זֶה נֶאֱכַל מִשּׁוּם שֵׁינִי וּפָטוּר מִן הָרִאשׁוֹן. אָתָא רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הִיא.תלמוד ירושלמי מעשר שני פרק ד הלכה ה