משנה: מִי שֶׁיָשַׁן בַּדֶּרֶךְּ וְלֹא יָדַע עַד שֶׁחָשֵׁיכָה יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל־רוּחַ דִּבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר הוּא בְאֶמְצָעָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְאֵי זֶה רוּחַ שֶׁיִרְצֶה. וּמוֹדֶה רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם בֵּירַר לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ׃ הלכה: פיס׳. מִי שֶׁיָשַׁן בַּדֶּרֶךְ וְלֹא יָדַע עַד שֶׁחָשֵׁיכָה כול׳. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי חַסְדַּיי. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הָיָה עֵר הָיָה קוֹנֶה שְׁבִיתָה. יָשֵׁן לֹא קוֹנֶה לוֹ שְׁבִיתָה. אֵין לוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל־רוּחַ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. וַאֲפִילוּ עֵר וְלֹא קָנָה לוֹ שְׁבִיתָה. אֵין לוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל־רוּחַ. אַתְייָא דְּרִבִּי יוּדָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. (וּדְרוֹבָא כִדְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.) דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר. אַחַר שֶׁאִילּוּ הָיָה עֵר הָיָה קוֹנֶה לוֹ שְׁבִיתָה. הָיָה עֵר וְלֹא קָנָה לוֹ שְׁבִיתָה אֵין לוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל־רוּחַ. רִבִּי חוּנָה אָמַר. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב בְּעָא. גֵּר שֶׁטָּבַל לְאַחַר שֶׁהֵאִיר הַמִּזְרַח. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הָיָה עֵר הָיָה קוֹנֶה לוֹ שְׁבִיתָה. מָה אָמַר כָּא רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. נִיִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דָּמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. בֵּירַר לוֹ מִבְּעוֹד יוֹם חוֹזֵר בּוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. מִשֶּׁחָשֵׁיכָה חוֹזֵר בּוֹ מִשֶּׁחָשֵׁיכָה. בֵּרַר לוֹ מִבְּעוֹד יוֹם וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. לֹא יִכָּנֵס. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. יִכָּנֵס. לֹא עַל הָדָא אָֽמְרָת אֶלָּא עַל רֵישֵׁיהּ דְּפִירְקָא. מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה. אִיתְאֲמָרַת עֲלֵיהּ. אָמַר רִבִּי בּוּן. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה שֶׁאִם בֵּרַר לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ׃
פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם וזקן או חולצין או מיבמין כיצד מתו והניחו נשים ולהם אחים באו אחים ועשו מאמר נתנו גט או חלצו מה שעשו עשוי אם בעלו קנו ופטרו את הצרות מתו אחים והניחו נשים ולהם אחים באו הם ועשו מאמר נתנו גט או חלצו מה שעשו עשוי אם בעלו קנו ופטרו את הצרות ואסורים לקיים שנא' (דברים כ״ג:ב׳) לא יבא פצוע דכא וגו'.וזה וזה אינו זכאי בירושתה ר"א אומר הראשון זכאי בירושתה.האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך והורוה ב"ד להנשא הלכה ונשאת אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט חייבת קרבן על כל ביאה וביאה דברי ר"א וחכ"א קרבן אחד על הכל מודים חכמים לר"א שאם נשאת לחמשה בני אדם שחייבת קרבן על כל אחד ואחד ר' שמעון אומר [אם] עשו ב"ד הורתן [בזדון האיש] באשה [נשאת ע"פ עצמה] כשגגת איש באשה.תוספתא יבמות פרק יא תוס ו
משנה: שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה וְשֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ עִיסָּה לֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְלֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְנִצְטָֽרְפוּ וְחִימִּיצוּ אָסוּר לְזָרִים וּמוּתָּר לַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מוּתָּר לְזָרִים וְלַכֹּהֲנִים. תַּבְלִין שֶׁלְתְּרוּמָה וְשֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ קְדֵירָה לֹא בְאֵלּוּ כְדֵי לְתַבֵּל וְלֹא בְאֵלּוּ כְדֵי לְתַבֵּל וְנִצְטָֽרְפוּ וְתִיבִּילוּ אָסוּר לְזָרִים וּמוּתָּר לַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לְזָרִים וְלַכֹּהֲנִים.הלכה: שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה וְשֶׁלְשְׁבִיעִית שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ הָעִיסָּה לֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְלֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְנִצְטָֽרְפוּ וְחִימִּיצוּ אָסוּר לְזָרִים וּמוּתָּר לַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לְזָרִים וְלַכֹּהֲנִים. בְּזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וּבְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְנִצְטָֽרְפוּ וְחִמִּיצוּ אָסוּר לְזָרִים וְלַכֹּהֲנִים. רִבִּי לָעְזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לַזָּרִים.רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי מַה בֵּין תְּרוּמָה אֶצֶל הַזָּרִים מַה בֵּין שְׁבִיעִית אֶצֶל הַכֹּהֲנִים. תְּרוּמָה אֶצֶל הַזָּרִים אֲסוּרָה שְׁבִיעִית אֶצֶל הַכֹּהֲנִים מוּתֶּרֶת. חָזַר וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן תִּיפְתָּר שֶׁנָּפַל שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה תְחִלָּה. לֹא בָאֲתָה שְׁבִיעִית אֶלָּא לִפְגּוֹם.תלמוד ירושלמי עורלה פרק ב הלכה ח