משנה: הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד מָכַר אֶת הַיָּם וְאֵֶת הַמַּמָּל וְאֶת הַבְּתוּלוֹת אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הַכִּירִים וְלֹא אֶת הַגַּלְגַּל וְלֹא אֶת הַקּוֹרָה. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הוּא וְכָל־מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ הֲרֵי כוּלָּן מְכוּרִין. רִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד מָכַר אֶת הַקּוֹרָה. הלכה: הַמּוֹכֵר אֶת הֶבַּד כול׳. כָּל־עַצְמוֹ אִם אֵין לוֹ קוֹרָה אֵינוֹ קָרוּי בֵּית הַבַּד. וְתֵימַר אָכֵן. וּמָאן תַנִּיתָהּ. רִבִּי לִעֶזֶר. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לִעֶזֶר. הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד מָכַר אֶת הַיְּקָבִין וְאֶת הָאֲסוּרִין וְאֶת הַמַּפְרִיכוֹת וְאֶת הָרֵיחַיִם הַתַּחְתּוֹנָה אֲבָל לֹא אֶת הָעֶלְיוֹנָה וְלֹא אֶת הַשַּׂקִּין וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִּין שֶׁבְּתוֹכוֹ. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ. הוּא וְכָל־מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא מָכַר הַיָּצוּעִין וְהַשּׁבוין וְהַחֲרוּתִין שֶׁבְּתוֹכוֹ.
הלכה: רִבִּי יוּדָן בִּרֵיהּ דְּרִבִּי חָמָא דִּכְפַר תְּחָמִין. כִּבְתוֹךְ אַרְבָּעִים שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בָהָר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. עַל שֵׁם שֶׁאֵין מַטְרִיחִין עַל הַצִּיבּוּר יוֹתֵר מִדַּאי. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. שֶׁאִם הָיוּ שְׁנֵי דְבָרִים כְּגוֹן עֲצִירַת גְּשָׁמִים וְגוֹבַיי מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן. וְלָמָּה בָאִילֵּין תַּרְתֵּין מִילַּייָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בָּאִילֵּין תַּרְתֵּין מִילַּייָא שִׁיעָרַייָה רַבֵּיי.תלמוד ירושלמי תענית פרק א הלכה ז
הַֽמְשֹׁרְרִ֑ים בְּנֵ֣י אָסָ֔ף מֵאָ֖ה עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁמֹנָֽה׃ {ס} בְּנֵ֣י הַשֹּֽׁעֲרִ֗ים בְּנֵי־שַׁלּ֤וּם בְּנֵֽי־אָטֵר֙ בְּנֵי־טַלְמֹ֣ן בְּנֵי־עַקּ֔וּב בְּנֵ֥י חֲטִיטָ֖א בְּנֵ֣י שֹׁבָ֑י הַכֹּ֕ל מֵאָ֖ה שְׁלֹשִׁ֥ים וְתִשְׁעָֽה׃ {ס} הַנְּתִינִ֑ים בְּנֵי־צִיחָ֥א בְנֵי־חֲשׂוּפָ֖א בְּנֵ֥י טַבָּעֽוֹת׃ {ס} מקרא עזרא פרק ב פסוק מד