משנה: כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחוֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַשַּׁבָּת אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת מַנִּיחִים אוֹתָן בְּגִיגִיּוֹת שֶׁל זָהָב כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמוֹשׁוּ. רִבִּי יֹוחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין וְחוֹבְטִין עַל גַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה נִקְרָא יוֹם חִיבּוּט חֲרִיּוֹת: מִיַּד הַתִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִין אֶת לוּלְבֵיהֶן וְאוֹכְלִין אֶתְרוֹגֵיהֶן: הלכה: לֹא אָמַר אֶלָּא קָטָן. הָא גָדוֹל לֹא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אֲבִינָּא בְשֵׁם רַב. אֶתְרוֹג שֶׁנִּפְסַל בַּיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן מּוּתָּר לְאוֹכְלוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תַּמָּן הוּא אֵינוֹ רָאוּי לָצֵאת בּוֹ. אֲחֵרִים רְאוּיִין לָצֵאת בּוֹ. בְּרַם הָכָא לֹא הוּא וְלֹא אֲחֵרִים יוֹצְאִין בּוֹ.
עצמות והעופות וגולמי כלי מתכות וכלי עץ מצילין צמיד פתיל ור' יוסי מוסיף אכסי קמטרא ומוקף חקק שבבקע' ושבקורה והמיעך שבחבית אין מצילין צמיד פתיל ואם בהן טפח על טפחים מצילין.חבית שכפאה על הפתיל ומירח שפתותיה על הכותל מצלת על מה שבתוכה ועל מה שכנגדה בכותל כפאה ומירח שפתותיה עם הקרקע מציל על מה שבתוכה ועל מה שכנגדה בקרקע ר' אליעזר אומר כפוי על פיו אינו מציל ומודה ר' אליעזר בשני פסין ושתי קדרות שכפאן זה על גבי זה ומירחן בטיט מן הצדדין אין מצילין בצמיד פתיל ואם היה כלי קטן ואין בו טפח על טפח וכפוי על פיו אינו מציל.אין מקיפין בקסטרון מפני שהוא פתיל ואינו צמיד ואם עשאו לחיזוק הרי זה מציל כפיתין של מורייס שנפתית עם השפה ושפתותיהן נראין אע"פ שהטיט שוקע לתוכן מלא זרת אינן מצילין שכל מי שאינו מציל באהל המת באהל השרץ. רי"א אין צמיד פתיל מבפנים וחכ"א יש צמיד פתיל מבפנים כיצד חבית שניקבה וסתמוה שמרים רבי יהודה אומר אינה מצלת וחכ"א מצלת נתקלפה והזפת שלה עומד ר' יהודה אומר אינה מצלת וחכ"א מצלת.תוספתא כלים קמא פרק ז תוס ז
הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ, כְּשֵׁרָה. שְׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי חוּץ לַסֻּכָּה:
מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם, וְאָמְרוּ, הַעֲלוּם לַסֻּכָּה. וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה, נְטָלוֹ בַמַּפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסֻּכָּה, וְלֹא בֵרַךְ אַחֲרָיו:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלָּיְלָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חָג בִּלְבָד. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
משנה סוכה פרק ב משנה ז