משנה המקשה נידה קישת שלשה ימים מתוך אחד עשר שפת מעת לעת וילדה הרי זו כיולדת בזוב דברי רבי אליעזר ר' יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו ששפת מן הצער אבל לא מן הדם:
מֵיתִיבִי וְכוּלָּן שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַחֲזִיר וְכֵן גַּחֶלֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַחֲזִיר הָא עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ יַחֲזִירבִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן נִיחָא אֶלָּא לְרַב קַשְׁיָא אָמַר לְךָ רַב שָׁאנֵי גַּחֶלֶת דְּאִית בַּיהּ מְשָׁשָׁאאִיכָּא דְּאָמַר לַהּ לְהָךְ גִּיסָא טַעְמָא מִשּׁוּם גַּחֶלֶת דְּאִית בַּיהּ מְשָׁשָׁא הָא אֵפֶר דְּלֵית בֵּיהּ מְשָׁשָׁא אֲפִילּוּ לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ בִּשְׁלָמָא לְרַב נִיחָא אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן קַשְׁיָאתלמוד בבלי מעילה דף ט עמוד ב
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֶׁם רִבִּי חֲלַפְתָּא דְמִן הוה. וְכוּלָּן אִם נִשֵּׂאת בּוֹ לֹא תֵצֵא. שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לִיזָה עַל בָּנֵיהָ. בִּתּוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לַשּׁוּק בְּגֵט זֶה לֹא תֵצֵא כְּדֵי לַזּוּק צָרָתָהּ לְאָבִיהָ. צָרָתָהּ שֶׁנִּשֵּׂאת לַשּׁוּק בְּגֵט זֶה תֵצֵא. בִּתּוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְאָחִיו בְּגֵט זֶה תֵצֵא. צָרָתָהּ שֶׁנִּשֵּׂאת לְאָחִיו בְּגֵט זֶה אֲפִילוּ לְאָבִיהָ לֹא תֵצֵא.תַּנֵּי שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת הַלָּלוּ גוֹבֶה מִבְּנֵי חוֹרִין וְאֵינוֹ גוֹבֶה מִן הַמְשׁוּעֲבָדִים. אָמַר רִבִּי בָּא. הָדָא דְתֵימָר בִּשֶׁלֹּא הוּחְזַק בִּשְׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה. אֲבָל הוּחְזַק הַשְּׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה גוֹבֶה. רִבִי יוֹסֵה בָּעֵי. אִם שֶׁלֹּא הוּחְזַק הַשְּׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה אֲפִילוּ מִבְּנֵי חוֹרִין לֹא יִגְבֶּה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁהוּחְזַק הַשְּׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה. וְלָמָּה אֵינוֹ גוֹבֶה. אָמַר רִבִּי בִּיסְנָא. מִפְּנֵי קֳינוֹנִייָא. רִבִּי אָבוּן אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָסוּל. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁלָּוָה הַזָּקֵן וְשִׁיעְבֵּד הַזָּקֵן. לָװָה הַזָּקֵן וְשִׁיעְבֵּד הַבֵּן. אִית לָךְ מֵימָר מִפְּנֵי קֳינוֹנִייָא. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָסוּל. וְהָכָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָסוּל. אָמַר רִבִּי אָבוּן. וְהָא תַנֵּי אַף בְגִיטֵּי נָשִׁים כֵּן. אִית לָךְ מֵימָר מִפְּנֵי קֳינוֹנִייָא. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָסוּל. וְהָכָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָסוּל.תלמוד ירושלמי יבמות פרק ג הלכה ט