משנה דם נכרית ודם טהרה של מצורעת בית שמאי מטהרין ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה דם יולדת שלא טבלה בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש ומודין ביולדת בזוב שהוא מטמא לח ויבש:
וָאֲצַ֣ו אֶתְכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם נָתַ֨ן לָכֶ֜ם אֶת־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ חֲלוּצִ֣ים תַּֽעַבְר֗וּ לִפְנֵ֛י אֲחֵיכֶ֥ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל כׇּל־בְּנֵי־חָֽיִל׃רַ֠ק נְשֵׁיכֶ֣ם וְטַפְּכֶם֮ וּמִקְנֵכֶם֒ יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־מִקְנֶ֥ה רַ֖ב לָכֶ֑ם יֵֽשְׁבוּ֙ בְּעָ֣רֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶֽם׃עַ֠ד אֲשֶׁר־יָנִ֨יחַ יְהֹוָ֥ה ׀ לַֽאֲחֵיכֶם֮ כָּכֶם֒ וְיָרְשׁ֣וּ גַם־הֵ֔ם אֶת־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ לִֽירֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶֽם׃מקרא דברים פרק ג פסוק כא
משנה: כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנָן כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה וְהַנָּשִׂיא שָׂעִיר וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין מְבִיאִין פָּר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ מְבִיאִין שְׂעִירָה. וּבֵית דִּין פַּר וְשָׂעִיר פַר לָעוֹלָה וְשָׂעִיר לַחַטָּאת׃ אָשָׁם תָּלוּי הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַייָבִין וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. אָשָׁם ווַדַּאי הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַייָבִין וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל וּבִיטּוּי שְׂפָתַיִם וְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקֳדָשָׁיו בֵּית דִּין פְּטוּרִין הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַייָבִין אֶלָּא שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל חַייָב עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקֳדָשָׁיו דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. וּמָה הֵן מְבִיאִין קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר׃הלכה: כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כול׳. אָשָׁם תָּלוּי הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַייָבִין כול׳. נֶפֶשׁ. לְרַבּוֹת הַנָּשִׂיא. יַרְבֶּה הַמָּשִׁיחַ. בְחָֽטְאָה בִּשְׁגָגָ֔ה. אֵת שֶׁהוּא בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה. יָצָא מָשִׁיחַ שֶׁאֵינוֹ בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה. וּכְרִבִּי דוּ אָמַר מָשִׁיַח בְּשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה הוּא. אֵת שֶׁהוּא בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה לְכָל־הַדְּבָרִים. יָצָא מָשִׁיחַ שֶׁאֵינוֹ בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה לְכָל־הַדְּבָרִים. נֶפֶשׁ. לְרַבּוֹת הַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ. הָכָא אַתָּ מַר. לְרַבּוֹת הַנָּשִׂיא. וָכָא אַתָּ מַר. לְרַבּוֹת מָשִׁיחַ. כַּֽחַטָּאת֙ אָשָׁם. מַה חַטָּאת מְכַפֶּרֶת וּמְמָרֶקֶת. אַף אָשָׁם מְכַפֵּר וּמְמָרֵק. יָצָא אָשָׁם תָּלוּי שֶׁהוּא מְבַפֵּר וּמְשַׁייֵר.תלמוד ירושלמי הוריות פרק ב הלכה ז