משנה: שְׁחָטוֹ וְקִיבֵּל בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס בּוֹ עַל הָרוֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרֵשׁ. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וּפִנָּה גֶחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ וְחוֹתֶה מִן הַמְעוּכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וְיָרַד וְהִנִּיחָהּ עַל הָרוֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבָּעֲזָרָה׃ הלכה: כֵּינִי מַתְנִיתָה. עַל הָרוֹבֶד הָֽרְבִיעִי שֶׁבָּעֲזָרָה. תַּנֵּי. שָׁחַט בַּחוּץ חַייָב. חָפַן בִּפְנִים פָּטוּר. חָתָה וְהִקְטִּיר וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם יָבִיא פָּר אַחֵר וְנִכְנַס בְּדָמוֹ. עַד שֶׁלֹּא הִקְטִיר נִשְׁפַּךְ הַדָּם חַתִּייָה פְסוּלָה הִיא וְהוּא צָרִיךְ לַחוֹת כַּתְּחִילָּה. סָפֵק עַד שֶׁלֹּא הִקְטִיר נִשְׁפַּךְ הַדָּם וְסָפֵק מִשֶּׁהִקְטִיר נִשְׁפַּךְ הַדָּם. לְהָבִיֵא פָר אַחֵר וּלְהִיכָּנֵס בְדָמוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. עַד שֶׁלֹּא הִקְטִיר נִשְׁפַּךְ הַדָּם וְהִיא חַתִּייָה פְסוּלָה. וְהוּא צָרִיךְ לַחוֹת כַּתְּחִילָּה. אֵין אַתְּ יָכוֹל. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. מִשֶּׁהִקְטִיר נִשְׁפַּךְ הַדָּם וְהִיא חַתִּייָה כְשֵׁירָה וְהוּא עוֹבֵר מִשׁוּם הַכְנָסָה יְתֵירָה. וּבָֽטְלוּ הָעֲבוֹדוֹת. אַשְׁכָּחַת אָמַר. בָּֽטְלוּ עֲבוֹדוֹת שֶׁלְאוֹתוֹ הַיּוֹם. שָׁחַט וְמֵת. אַחֵר מָהוּ שֶׁיִיכָּנֵס בְדָמוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לְקִישׁ אָמַר. בְּפָר. אֲבָל לֹא בְדָם. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יוֹנָתָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֲפִילוּ בְדָם. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָֽמְרָה. אֲפִילוּ בְדָם. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָה רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ בְדָם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שָׁאָל. חָפַן וְמֵת. מָהוּ שֶׁיִּכָּנֵס בְּחָפְנָיו. מַה צְרִיכָה לֵיהּ בְּחָפְנָיו. דִּכְתִיב וּמְלֹ֣א חָפְנָ֔יו. בְּרַם הָכָא לֵית כְּתִיב בְדָמוֹ. פְּשִׁיטָא לֵיהּ. אֲפִילוּ בְדָם.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, מְחַלְּלִין עַל פֵּרוֹת עַם הָאָרֶץ. חָזְרוּ לוֹמַר, אַף עַל מְעוֹתָיו. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, הַיּוֹצֵא בַקּוֹלָר וְאָמַר, כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. חָזְרוּ לוֹמַר, אַף הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בִשְׁיָרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר, אַף הַמְסֻכָּן:
הַכַּדּוּמִין הָאַשְׁקְלוֹנִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְאֻנְקְלִי שֶׁלָּהֶם קַיֶּמֶת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. הַמַּעְבֵּר וְהַמַּזְרֶה וְהַמַּגּוֹב וְכֵן מַסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מִשִּׁנֵּיהֶן וַעֲשָׂאָן שֶׁל מַתָּכוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דָּבָר חָדָשׁ חִדְּשׁוּ הַסּוֹפְרִים וְאֵין לִי מַה לְּהָשִׁיב:
הַתּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר וְאָמַר, הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה עַל מְנָת שֶׁתַּעֲלֶה שָׁלוֹם, שָׁלוֹם מִן הַשֶּׁבֶר וּמִן הַשְּׁפִיכָה, אֲבָל לֹא מִן הַטֻּמְאָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף מִן הַטֻּמְאָה. נִשְׁבְּרָה, אֵינָהּ מְדַמַּעַת. עַד הֵיכָן תִּשָּׁבֵר וְלֹא תְדַמֵּעַ. כְּדֵי שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל וְתַגִּיעַ לַבּוֹר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיָה בוֹ דַעַת לְהַתְנוֹת וְלֹא הִתְנָה, נִשְׁבְּרָה, אֵינָהּ מְדַמַּעַת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:
משנה טבול יום פרק ד משנה ח
בַּקְּשׁ֤וּ אֶת־יְהֹוָה֙ כׇּל־עַנְוֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מִשְׁפָּט֖וֹ פָּעָ֑לוּ בַּקְּשׁוּ־צֶ֙דֶק֙ בַּקְּשׁ֣וּ עֲנָוָ֔ה אוּלַי֙ תִּסָּ֣תְר֔וּ בְּי֖וֹם אַף־יְהֹוָֽה׃כִּ֤י עַזָּה֙ עֲזוּבָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְאַשְׁקְל֖וֹן לִשְׁמָמָ֑ה אַשְׁדּ֗וֹד בַּֽצׇּהֳרַ֙יִם֙ יְגָ֣רְשׁ֔וּהָ וְעֶקְר֖וֹן תֵּעָקֵֽר׃ {ס} ה֗וֹי יֹ֥שְׁבֵ֛י חֶ֥בֶל הַיָּ֖ם גּ֣וֹי כְּרֵתִ֑ים דְּבַר־יְהֹוָ֣ה עֲלֵיכֶ֗ם כְּנַ֙עַן֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְהַאֲבַדְתִּ֖יךְ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃מקרא צפניה פרק ב פסוק ו