משנה: וְאֵי זֶהוּ שְׁתוּקֵי. כָּל־שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אִמּוֹ וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אָבִיו. וַאֲסוּפֵי כָּל־שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק וְאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אֶת אָביו וְלֹא אֶת אִמּוֹ. אַבָּא שָָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא לִשְׁתוּקֵי בְּדוּקֵי. הלכה: וְאֵי זֶהוּ שְׁתוּקֵי כול׳. מָהוּ בְּדוּקִי. בְּדוֹק אַחֲרָיו. אַחֲוֵי דְּרִבִּי יְהוּדָה בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי. תִּינּוֹק כָּל־זְמַן שֶׁהוּא מוּשְׁלָךְ בַּשּׁוּק אוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ מֵעִידִין עָלָיו. נֶאֱסַף מִן הַשּׁוּק צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים. אָבִיו וְאִמּוֹ כִּשְׁנֵי עֵדִים הֵן. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּתִינּוֹק שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּיעַ. אֲבָל בְּתִינּוֹק שֶׁהוּא מַרְגִּיעַ צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים. וְאָבִיו וְאִמּוֹ כִּשְׁתֵּי עֵדִים הֵן. וְאַתְייָא כְּהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי יַנַּאי. עֲגָלִים וְסַייָחִין הַמְקַפְּצִין אֵין לָהֶן חֲזָקָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁהֵן נֶאֱמָנִין עַל אָתָר. חַיָּה וּשְׁייָרָה וְהַמְטָהֶרֶת חֲבֵרוֹתֶיהָ. חַיָּה. וַתִּקַּח הַמְייַלֶּדֶת וִתִּקְשֹׁר עַל שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשׁוֹנָה. וּשְׁייָרָה. כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי אַבָּא אַחֲוֵי דִיהוּדָה בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רַב. תִּינּוֹק כָּל־זְמַן שֶׁהוּא מוּשְׁלָךְ לַשּׁוּק אוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ מֵעִידִין עָלָיו. נֶאֱסַף מִן הַשּׁוּק צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים. אָבִיו וְאִמּוֹ כִּשְׁנֵי עֵדִים הֵן. וְהַמְטָהֶרֶת חֲבֵרוֹתֶיהָ. כְּהַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. שָׁלֹשׁ נָשִים יְשֵׁינוֹת בְּמִיטָּה אַחַת. נִמְצָא דָם תַּחַת אַחַת מֵהֶן כּוּלָּן טְמֵיאוֹת. בָּֽדְקָה אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת טְמֵיאָה הִיא טְמֵיאָה וּשְׁתַּיִם טְהוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי בָּא. וּבִלְבַד מֵעֵת לָעֵת.
אֶחָד שֶׁאָמַר, נָגַעְתִּי בָזֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הוּא טָמֵא וְאִם הוּא טָהוֹר, נָגַעְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מִשְּׁנֵיהֶם נָגַעְתִּי, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא בְכֻלָּן, וּמְטַהֵר בַּשְּׁבִיל, שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַהֲלֹךְ וְאֵין דַּרְכָּם לִגָּע:
שְׁנֵי שְׁבִילִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, הָלַךְ בְּאַחַד מֵהֶם וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וְנֶאֱכְלוּ, הִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְטָהַר, וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. אִם קַיָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת. אִם לֹא טָהַר בֵּינְתַיִם, הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרֵפוּ:
הַשֶּׁרֶץ וְהַצְּפַרְדֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, נָגַע בְּאַחַד מֵהֶם וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וְנֶאֱכְלוּ, טָבַל, נָגַע בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. אִם קַיָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת. אִם לֹא טָבַל בֵּינְתַיִם, הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרֵפוּ:
משנה טהרות פרק ה משנה ה
[הממנה אחרים על חלקו הרשות בידו המעות חולין רצה להמשך להמנות אחרים על חלקו הרשות בידו המעות חולין] הממנה אחרים על חגיגתו המעות חולין רצה להמשך ולמנות אחרים על חגיגתו המעות חולין.המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום [המעות גזל ביד בעלים] ואצ"ל בחטאת ואשם בני חבורה שמתו מקצתן או שנטמאו מקצתן השאר אוכלין ואין חוששין בני חבורה שהיה [אחד בהן שהיו] ידיו [רפות] רשאין לומר לו טול חלקך [שלך] ולא מפני שהוא פסח אלא [אף בני חבורה שעשו חבול והיה בהן אחד שהיו ידיו רפות] רשאין לומר לו טול חלקך [שלך] רצו לעשות עמו טובה בא ואוכל [מהן] מצורע מוסגר שוחטין עליו בשביעי מוחלט שוחטין עליו בח' יולדת שוחטין עליה ביום מ' לזכר [ויום] פ' לנקבה וכולן שנטמאו בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים הרי הן כמפקח הגל וצריכין לעשות פסח שני רבי [ישמעאל ב"ר] יוחנן בן ברוקה אומר [פעמים שהן כמפקח הגל ופעמים שאין מפקח הגל כיוצא בהן כיצד היה גל ארוך בדק בצד זה ונמצאת טומאה בצד השני הרי הן כיוצא בו וצריכין לעשות פסח שני וכולן שנטמאו לפני זריקת דמים הרי הן כיוצא בהן וצריכין לעשות פסח שני].היה טמא בשעת שחיטה וטהור בשעת זריקה טהור בשעת שחיטה וטמא בשעת זריקה הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שני חולה בשעת שחיטה ואינו יכול לאכול כזית [חלים בשעת זריקה ויכול לוכל כזית] חלים בשעת שחיטה ויכול [לוכל כזית חולה] בשעת זריקה ואינו יכול [לוכל] כזית הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שני לעולם אינו יוצא ידי חובתו עד שיהא חלים בשעת שחיטה ובשעת זריקה וכולן ספק נזרק עליהם דם ספק לא נזרק עליהן דם ספק יש [בהן] כזית לכל אחד ואחד ספק אין [בהן] ספק טמאין ספק טהורין פטורין מלעשות פסח שני זה הכלל כל הספיקות פטורין מלעשות פסח שני רבי יוסי בר' יהודה אומר שומרת יום כנגד יום שנזרק עליה דם ואח"כ ראתה הרי זה אינה אוכלת ופטורה מלעשות פסח שני שכבר יצתה בזריקה אבל ערל שנזרק עליו דם ואח"כ מל ה"ז אינו אוכל וחייב לעשות פסח שני.תוספתא פסחים פרק ז תוס ט