משנה: אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר תִּשְׂתֶּה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה. הלכה: אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם כול׳. וְיַשְׁקֶינָּהּ. גְּזֵירַת הַכָּתוּב הִיא. וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. וְלֹא יְקַנֵּא לָהּ. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲפִילוּ מִקְצַת אִשְׁתּוֹ. מַתְנִיתִין דְּבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ וְלֹא שׁוֹתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן טַעֲמַייהוּ דְּבֵית שַׁמַּי. אוֹמֶרֶת. הָבֵיא לִי בַעֲלִי וַאֲנִי שׁוֹתָה. בְּרַם הָכָא יוֹדַעַת הָֽייְתָ שֶׁאֵין אֲרוּסָה שׁוֹתָה. לָמָּה הִכְנִיסָה עַצְמָהּ לְמִסְפֵּק הַמְרוּבֶּה הַזֶּה. בִּשְׁבִיל לְפוֹסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. רִבִּי יוּדָה בָּעֵי. כְּמָה דְּתֵימַר תַּמָּן. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲפִילוּ מִקְצַת אִשְׁתּוֹ. וְדִכְװָתָהּ תַּחַת אִישֵׁךְ. אֲפִילוּ מִקְצַת אִישֵׁךְ. הֵיךְ עֲבִידָה. קִינֵּא לָהּ עוֹדָהּ אֲרוּסָה וּכְנָסָהּ וְנִסְתְּרָה. מַשְׁקֶה אוֹתָהּ עַל קִינּוּיוֹ. קִינֵּא לָהּ עוֹדָהּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנָסָהּ וְנִסְתְּרָה. מַשְׁקֶה אוֹתָהּ עַל קִינּוּיוֹ. קִינֵּא לָהּ עוֹדָהּ אֲרוּסָה וּכְנָסָהּ וְנִסְתְּרָה וְיָדַע בָּהּ. תֵּצֵא בִּכְתוּבָּתָהּ. וְאִם לָאו תֵצֵא בְּלֹא כְתוּבָּה. [קִינֵּא לָהּ עוֹדָהּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנָסָהּ וְנִסְתְּרָה וְייָדַע בָּהּ. תֵּצֵא בִּכְתוּבָּתָהּ. וְאִם לָאו תֵצֵא בְּלֹא כְתוּבָּה.] קִינֵּא לָהּ בַּעֲלָהּ וּמֵת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי יָבָם וּכְנָסָהּ וְנִסְתְּרָה. מַשְׁקֶה אוֹתָהּ עַל קִינּוּיוֹ. לֹא קִינֵּא לָהּ בַּעֲלָהּ וָמֵת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי הַיָּבָם וְקִינֵּא לָהּ וְלֹא הַסְפִּיק לִכְנוֹס עַד שֶׁמֵּת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי אָחִיו. אֵינוֹ מַשְׁקֶה אוֹתָהּ. שֶׁלֹּא נָֽפְלָה לוֹ אֶלָּא מַחְמַת אָחִיו הָרִאשׁוֹן. אֲבָל אִם קִינֵּא לָהּ הַיָּבָם וּכְנָסָהּ וָמֵת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי הַיָּבָם וּכְנָסָהּ וְנִסְתְּרָה. מַשְׁקֶה אוֹתָהּ עַל קִינּוּיוֹ. תַּמָּן תַּנִּינָן אַייְלוֹנִית וּזְקֵינָה וּשְׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִװְלָד לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה. שֶׁנֶּאֱמַר וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע. הָרְאוּיָה לְהַזְרִיעַ זֶרַע. יָצָאת זוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהַזְרִיעַ זֶרַע. הָתִיבוּן. הֲרֵי אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל הֲרֵי הִיא אֵינָהּ רְאוּיָה לְהַזְרִיעַ זֶרַע. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו. תַּמָּן תַּנִּינָן. מַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל. כֵּיצַד. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּמָא. תַּמָּן וְזֶרַע אֵין לָהּ מִכָּל מָקוֹם. בְּרַם הָכָא זֶרַע כָּשֵׁר. לֹא זֶרַע פָּסוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כְּלוּם הַמַּיִם בָּאִין אֶלָּא לְהַתִּירָהּ לְבֵיתָהּ. וְזוֹ כֵיוָן שֶׁנִּסְתְּרָה אֹמְרִים לוֹ. הוֹצֵא.
אמר מר שומע אני אפילו עצים ודם שנקראו קרבן מאן שמעת ליה דאמר עצים איקרי קרבן רבי לרבי מבעיא בעו מלחדתניא קרבן (מנחה) מלמד שמתנדבין עצים וכמה שני גזרין וכן הוא אומר (נחמיה י, לה) והגורלות הפלנו על קרבן העצים רבי אמר עצים קרבן מנחה הן וטעונין מלח וטעונין הגשהואמר רבא לדברי רבי עצים טעונין קמיצה וא"ר פפא לדברי רבי עצים צריכין עציםתלמוד בבלי מנחות דף כ עמוד ב
הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכֹל שְׁיָרֶיהָ אוֹ לְהַקְטִיר קֻמְצָהּ לְמָחָר, מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בָּזֶה, שֶׁהוּא פִגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ לְמָחָר, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, פִּגוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. אָמְרוּ לוֹ, מַה שָּׁנָה זוֹ מִן הַזָּבַח. אָמַר לָהֶם, שֶׁהַזֶּבַח דָּמוֹ וּבְשָׂרוֹ וְאֵמוּרָיו אֶחָד, וּלְבוֹנָה אֵינָהּ מִן הַמִּנְחָה:
שָׁחַט שְׁנֵי כְבָשִׂים לֶאֱכֹל אַחַת מִן הַחַלּוֹת לְמָחָר, הִקְטִיר שְׁנֵי בְזִיכִין לֶאֱכֹל אַחַד מִן הַסְּדָרִים לְמָחָר, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אוֹתָהּ הַחַלָּה וְאוֹתוֹ הַסֵּדֶר שֶׁחִשַּׁב עָלָיו, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. נִטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת אוֹ אַחַד מִן הַסְּדָרִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר חָלוּק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַטָּמֵא בְטֻמְאָתוֹ, וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל:
הַתּוֹדָה מְפַגֶּלֶת אֶת הַלֶּחֶם, וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַתּוֹדָה. כֵּיצַד. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה לְמָחָר, הִיא וְהַלֶּחֶם מְפֻגָּלִין. לֶאֱכֹל מִן הַלֶּחֶם לְמָחָר, הַלֶּחֶם מְפֻגָּל וְהַתּוֹדָה אֵינָהּ מְפֻגָּלֶת. הַכְּבָשִׂים מְפַגְּלִין אֶת הַלֶּחֶם, וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַכְּבָשִׂים. כֵּיצַד. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַכְּבָשִׂים לֶאֱכֹל מֵהֶם לְמָחָר, הֵם וְהַלֶּחֶם מְפֻגָּלִים. לֶאֱכֹל מִן הַלֶּחֶם לְמָחָר, הַלֶּחֶם מְפֻגָּל, וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְפֻגָּלִין:
משנה מנחות פרק ב משנה ד