משנה: לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲלוֹנוֹתָיו לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין. לָקַח בַּיִת בְּחָצֵר אֲחֶרֶת לֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין. בָּנָה עֲלִייָה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ לֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין אֶלָּא אִם רָצָה בּוֹנֶה אֶת הַחֶדֶר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ וּבוֹנֶה עֲלִייָה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ וּפוֹתְחָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. לֹא יִפְתַּח אָדָם לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח חַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל אֶחָד לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן קָטָן עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָּדוֹל אֶחָד עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנַיִם. הלכה: לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲלוֹנוֹתָיו כול׳. הָכָא אַתָּ מַר. פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח מוּתָּר. וְהָכָא אַתָּ מַר. פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח אָסוּר .הֵן דְּתֵימַר. מוּתָּר. בְּמָבוֹי. וְהֵן דְּתֵימַר. אָסוּר. בַּחֲצַר הַשּׁוּתָפִין. וְהָתַנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁבְּנֵי חָצֵר יְכוֹלִין לְמַחוֹת זֶה עַל יְדֵי זֶה בֶחָצֵר כֵּן בְּנֵי מָבוֹי יְכוֹלִין לְמַחוֹת זֶה עַל יְדֵי זֶה בְמָבוֹי. אָמַר רִבִּי לָא. כָּאן בְּשֶׁנָּתַן רְשׁוּת כָּאן בְּשֶׁלֹּא נָתַן רְשׁוּת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שַׁנְייָא הִיא בַּגַּנּוֹת שֶׁנִּיתְּנוּ לַחֲפִירָה. אָמַר רִבִּי נָסָא. וְחָרְבּוֹת לֹא נִיתְּנוּ לְהִיבָּנוֹת. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. תַּנֵּי תַמָּן. הַפּוֹתֵחַ חַלּוֹן בְּכוֹתֶל חֲצֵירוֹ בְּמַעֲמַד חֲבֵירוֹ. (ד̇ אַמּוֹת) [רִבִּי אוֹמֵר]. פּוֹחֵת בִּשְׂמֹאל נוֹעֵל בְּיָמִין. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. הֲוִינָא בְעִית לְעִי. הָיָה מוֹשִׁיט לוֹ צְרוֹרוֹת. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. מְגָחֵךְ הֲוִינָא בָּאוּ גַבְרָא. הָיוּ חֲמִשָּׁה פְתָחִים זֶה לִפְנִים מִזֶּה שִׁיעוּר כּוּלָּן כִּמְלוֹא מַקְדֵּחַ. וְדָא מְסַייְעָא לְמָאן דָּֽמְרִין בַּנָּאֵי. חַלּוֹן שֶׁהִיא פְתוּחָא לְאִיסְטִיב לֹא נַעֲשֵׂית אֶלָּא לְהַכְנִיס אֶת הָאוֹרָה. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין לָהּ חֲזָקָה אֵינָהּ מֵבִיאָה אֶת הַטּוּמְאָה.
גְּמָ׳ אָמַר רַב: יוֹם שִׁבְעִים עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן. תְּנַן: נוֹלַד לוֹ עַד שִׁבְעִים — לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ עוֹלָה לְכָאן וּלְכָאן, אִיתְּגוֹרֵי מִיתְּגַר! אֶלָּא בְּדִין הוּא דְּלָא לִיתְנֵי ״עַד שִׁבְעִים״, וּמִשּׁוּם דְּקָתָנֵי סֵיפָא ״אַחַר שִׁבְעִים סוֹתֵר שִׁבְעִים״, קָתָנֵי רֵישָׁא ״שִׁבְעִים״.תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא: נוֹלַד אַחַר שִׁבְעִים — סוֹתֵר שִׁבְעִים. מַאי ״אַחַר״? אַחַר אַחַר.אֲבָל אַחַר מַמָּשׁ מַאי — הָכִי נָמֵי דְּלָא סָתַר? אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי נוֹלַד עַד שִׁבְעִים לֹא הִפְסִיד כְּלוּם? אֲפִילּוּ אַחַר שִׁבְעִים נָמֵי, הָא אָמְרַתְּ לָא סָתַר! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ ״אַחַר״ מַמָּשׁ. וְכֵן מַתְנִיתִין לְרַב, שְׁמַע מִינַּהּ.תלמוד בבלי נזיר דף טו עמוד א
בְּיוֹם֙ עֲמׇֽדְךָ֣ מִנֶּ֔גֶד בְּי֛וֹם שְׁב֥וֹת זָרִ֖ים חֵיל֑וֹ וְנׇכְרִ֞ים בָּ֣אוּ שְׁעָרָ֗ו וְעַל־יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ יַדּ֣וּ גוֹרָ֔ל גַּם־אַתָּ֖ה כְּאַחַ֥ד מֵהֶֽם׃וְאַל־תֵּ֤רֶא בְיוֹם־אָחִ֙יךָ֙ בְּי֣וֹם נׇכְר֔וֹ וְאַל־תִּשְׂמַ֥ח לִבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה בְּי֣וֹם אׇבְדָ֑ם וְאַל־תַּגְדֵּ֥ל פִּ֖יךָ בְּי֥וֹם צָרָֽה׃אַל־תָּב֤וֹא בְשַֽׁעַר־עַמִּי֙ בְּי֣וֹם אֵידָ֔ם אַל־תֵּ֧רֶא גַם־אַתָּ֛ה בְּרָעָת֖וֹ בְּי֣וֹם אֵיד֑וֹ וְאַל־תִּשְׁלַ֥חְנָה בְחֵיל֖וֹ בְּי֥וֹם אֵידֽוֹ׃מקרא עובדיה פרק א פסוק יד