משנה: אָֽמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים אָמַר אֵין לִי עֵדִים הָבֵא רְאָיָה אָמַר אֵין לִי רְאָיָה וּלְאַחַר זְמַן מָצָא רְאָיָה וּמָצָא עֵדִים הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַה יַּעֲשֶׂה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֵדִים וּמָצָא עֵדִים וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לֹו רְאָיָה וּמָצָא רְאָיָה. אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים אָמַר אֵין לִי עֵדִים הָבֵא רְאָיָה אָמַר אֵין לִי רְאָיָה רָאָה שֶׁמִּתְחַייֵב בַּדִּין וְאָמַר קִרְבוּ פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהַעִידוּנִי אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם׃ הלכה: אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כול׳. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה. תְּלָתָא אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. כָּל־זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָייָה סוֹתֵר אֶת הַדִּין. וְחַד אָמַר. הֵבִיא בְתוֹךְ ל׳ סוֹתֵר. לְאַחַר ל׳ אֵינוֹ סוֹתֵר. וְחַד אָמַר. לְעוֹלָם אֵין סוֹתֵר עַד שֶׁיָּבִיא רְאָייָה שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ בָּהּ כָּל־עִיקָּר. וְהָתַנִּינָן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַה יַּעֲשֶׂה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֵדִים וּמָצָא עֵדִים. שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְאָיָה וּמָצָא רְאָיָה כול׳. רִבִּי לָא וְרִבִּי זֵירָא. חַד אָמַר. עַד שֶׁיְּבַטֵּל רְאָיוֹתָיו. וְחַד אָמַר. עַד שֶׁיִּכְפּוֹר בִּרְאָיוֹתָיו. רִבִּי לֵוִי הֲוָה לֵיהּ דִּין עִם חַד בַּר נַשׁ עַל עֶסֶק בָּתִּים. וַהֲווֹן דַּייְנִין קוֹמֵי רִבִּי לָֽעְזָר. לְאַחַר גְּמַר דִּין הֵבִיא רְאָייָה. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. כָּל־זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָייָה סוֹתֵר הַדִּין. רִבִּי אֶבְמַכִיס הֲוָה לֵיהּ דִּין עִם חַד בַּר נַשׁ עַל עֶיסֶק רֵיחַייָא. וַהֲווֹן אִידַייְנִין קוֹמֵי רִבִּי לָֽעְזָר. לְאַחַר גְּמַר דִּין הֵבִיא עֵדִים. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. אַדַּיִין אַתְּ לְזוֹ. כָּל־זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָייָה סוֹתֵר אֶת הַדִּין. וְלָמָּה תְּרֵין עוֹבְדִין. רִבִּי לֵוִי לֹא אִיתְעֲבִד לֵיהּ גְּזַר דִּין. רִבִּי אֶבְמַכִיס אִיתְעֲבִיד לֵיהּ גְּזַר דִּין. אִשֻּׁר הַדַּייָנִין מָהוּ שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ בֵּית דִּין. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רַב בַּנַּיי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. יִתְקַייֵם אוֹ בִכְתַב יְדֵי עֵדִים אוֹ בִכְתַב יְדֵי הַדַּייָנִים. וְחַד אָמַר. אֲפִילוּ בִכְתַב אֶחָד וּבְדַייָן אֶחָד.
תא שמע הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתנה אחת ינתנו במתנה אחת ואי אמרת אין בילה אמאי ינתנו במתנה אחת דילמא מהאי קיהיב ומהאי לא קיהיב כגון שנתערבו אחת באחתמתן ארבע במתן ארבע הכא נמי שנתערבו ארבע בארבעמתן ארבע במתנה אחתתלמוד בבלי זבחים דף פ עמוד ב
הלכה: רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אַבָּא בַּר בַּר חָנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָה בְּשֶׂחַבְּשׁוּהוּ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם חַבְּשׁוּהוּ גוֹיִם. אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר־שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר. בְּנָתוּן חוּץ לִירוּשָׁלֵם. אַבָל בְּנָתוּן בְּתוֹךְ לִירוּשָׁלֵם. אָפִילוּ לֹא הִבְטִיחוֹ. כְּמִי שֶׁהִבְטִיחוֹ.רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בְּקַדְמִיתָא הֲוִינָן אָֽמְרִין. יִשְׂרָאֵל עָרֵל מַזִּין עָלָיו. וְלָא הֲוִינָן אָֽמְרִין כְּלוּם. תַּנָּא רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. נֶאֱמַר כָּאן וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשֹׂוֹתוֹ. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אָז֭ יֹ֥אכַל בּֽוֹ. מַה אָז שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עַד שֶׁיְּהֵא כָשֵׂר בִּשְׁעַת אֲכִילָה. אַף אָז שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עַד שֶׁיְּהֵא כָשֵׂר בִּשְׁעַת (אֲכִילָה) [שְׁחִיטָה].תלמוד ירושלמי פסחים פרק ח הלכה ו