משנה: כַּיּוֹצֵא בוֹ וַיֹּ֨אמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲשֵׁ֤ה לְךָ֙ שָׂרָ֔ף וְשִׂ֥ים אֹת֖וֹ עַל נֵ֑ס וגו׳. וְכִי נָחָשׁ מֵמִית וּמְחַייֶה. כָּל־זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי לְמַעְלָן וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּן לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִין וְאִם לָאו הָיוּ נִמּוֹקִין. הלכה: אָמַר רִבִּי יָסָא. בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נֶאֱמַר עֲשֵׂה לְךָ. בִּשְׁלֹשָׁה פִּירֵשׁ וְאֶחָד לֹא פִירֵשׁ. עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גוֹפֶר. עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרוֹת כֶּ֔סֶף. עֲשֵׂ֥ה לְךָ֖ חַֽרְב֣וֹת צוּרִים. עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ שָׂרָ֔ף לֹא פִירֵשׁ. אָמַר מֹשֶׁה. עִיקָּרָהּ לֹא נחש הוּא. לִפִיכָךְ וַיַּ֤עַשׂ מֹשֶׁה֙ נְחַ֣שׁ נְחוֹשֶׁת. מִיכָּן הָיָה רִבִּי מֵאִיר דּוֹרֵשׁ שֵׁמוֹת. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה שְׁמֵיהּ כִּידוֹר. אֲמַר לוֹן רִבִּי מֵאִיר. הוֹבֵּא לְכוֹן מִינֵּיהּ. בַּר נַשׁ בִּישׁ הוּא. כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפּוּכוֹת הֵ֔מָּה. רִבִּי לִֵוי בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. וְהָיָה הַנְּשׁוּךְ אֵין כְּתוּב כָּאן אֶלָּא כָּל־הַנָּשׁ֔וּךְ. אֲפִילוּ נְשִׁיכַת כֶּלֶב. אֲפִילוּ נְשִׁיכַת נָחָשׁ. וְלֹא דַמְיָא. נְשִׁיכַת כֶּלֶב וְרָאָ֥ה. נְשִׁיכַת נָחָשׁ וְהִבִּ֛יט. רִבִּי יְהוּדָה גוֹזְרַיָּא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. נְשִׁיכַת כֶּלֶב שֶׁאֵינוֹ מִמִּינוּ. וְרָאָ֥ה. נְשִׁיכַת נָחָשׁ שֶׁהוּא מִמִּינוֹ. וְהִבִּ֛יט. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. נְשִׁיכַת כֶּלֶב שֶׁאֵינוֹ מְחַלְחֵל. וְרָאָ֥ה. נְשִׁיכַת נָחָשׁ שֶׁהוּא מְחַלְחֵל. וְהִבִּ֛יט.
אֲבָל לֹא בָעוֹפוֹת וְלֹא בַמְּנָחוֹת׃ דִּכְתִיב זֶבַח.תלמוד ירושלמי חגיגה פרק א הלכה ד
אמר רבי אבא ומודה רבי יהודה שחוזר וקובעו לפיגולאמר רבא תדע דפיגול לפני זריקה לא כלום הוא ואתיא זריקה וקבעה לה בפיגולולא היא התם הוא חדא מחשבה היא הכא תרי מחשבותתלמוד בבלי זבחים דף לו עמוד ב