משנה: אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ תֶּן לִי בֵצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִינְייָן שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ׃ הלכה: תַּנֵּי. אוֹמֵר הוּא אָדָם לַחֲבֵירוֹ תֶּן לִי כְּלְה שֶׁלְתַּבְלִין. שֶׁכֵּן בַּעַל הַבַּיִת דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת נוֹתֵן כְּלָה שֶׁלְתַּבְלִין בְּתוֹךְ תַּבְשִׁילוֹ.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: מַאי דַּעְתָּיךְ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חֶפְצֵי נׇכְרִי אֵין קוֹנִין שְׁבִיתָה.וְהָא שְׁמוּאֵל וְרַבִּי יוֹחָנָן — הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֶפְצֵי נׇכְרִי קוֹנִין שְׁבִיתָה, גְּזֵירָה בְּעָלִים דְּנׇכְרִי אַטּוּ בְּעָלִים דְּיִשְׂרָאֵל?!הֲדַר אָמַר רָבָא: לִיזְדַּבְּנוּ לִבְנֵי מְבָרַכְתָּא, דְּכוּלַּהּ מְבָרַכְתָּא לְדִידְהוּ כְּאַרְבַּע אַמּוֹת דָּמְיָא.תלמוד בבלי עירובין דף מז עמוד ב
המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר"מ ר' יהודה אומר בשוגג יאכל [במוצאי] שבת במזיד לא יאכל ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל [במוצאי] שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל לא [לו ולא לאחרים כלל אמר] ר' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת בין בשוגג בין במזיד אסור לו ולאחרים ודבר שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאה בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא לו ולא לאחרים.השוחט בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד לא יאכל פירות שלקטן בשבת בשוגג [יאכלו] למוצאי שבת במזיד לא [יאכלו].התורם והמעשר בשבת בין בשוגג בין במזיד מעשרותיו מעשר המטביל כלים בשבת בין בשוגג בין במזיד עלו ידי טבילה.תוספתא שבת פרק ג תוס ו