משנה: אֵיזֶהוּ דֶּבֶר עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי יָֽצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה. הלכה: אָמַר רִבִּי לֵוִי. כָּתוּב יַדְבֵּ֧ק י֙י בְּךָ֖ אֶת־הַדָּ֑בֶר. לָאִשָּׁה הַזֹּאת שֶׁהִיא מַדְבֶּקֶת שְׁלֹשָׁה כִכָּרִים זֶה אַחַר זֶה. הָא עֲבִידָא אֵינוֹ יוֹתֵר מִיכָּן צְרִיכָה שֵׁיעוּר אַחֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אֲפִילוּ עִיר גְּדוֹלָה כְאַנְטוֹכִיָּא וְיָֽצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה. הָדָא אָֽמְרָה. יוֹתֵר מִיכֵּן צְרִיכָה שֵׁיעוּר אַחֵר. בָּתִּים שֶׁאָֽמְרוּ בְרִיאִים אֶבָל לֹא מְרוּעָרָעִים. וְדִכְוָתָהּ. בַּחוּרִים אֲבָל לֹא זְקֵינים. תַּנֵּי. אַסְכָּרָה. כָּל־שֶׁהִיא שְׁנַיִם בַּדֶּבֶר וְאֶחָד בְּאַסְכָּרָה. אִיתָא חֲמִי. אַסְכָּרָה כָּל־שֶׁהִיא. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. לָכֵן צְרִיכָה. כְּשֶׁהִתְרִיעוּ עַל הָאַסְכָּרָה וְהָֽלְכָה לָהּ. וְאַחַר כָּךְ מֵתוּ שְׁנַיִם בַּדֶּבֶר וְאֶחָד בְּאַסְכָּרָה.
שאיני אלא עני והיה עשיר והעני שאיני אלא עשיר והיה עני והעשיר שאיני אלא בסם שאיני אלא בורסי והיה בסם ונעשה בורסי שאיני אלא בן עיר והיה בן כרך ונעשה בן עיר שאיני אלא בן כרך והיה בן עיר ונעשה בן כרך שאין לי בנים והיו לו בנים ואח"כ מתו שיש לי בנים ולא היו לו ואח"כ נולדו אינה מקודשת זה הכלל כל שמתקיים בשעת קדושין אע"פ שבטל לאחר מכן ה"ז מקודשת וכל שאין מתקיים בשעת קדושין אע"פ שמתקיים לאחר מכן אינה מקודשת.התקדשי לי בסלע זו ומשנטלתו מידו אמרה סבור הייתי שאתה כהן ואין אתה אלא לוי שאתה עשיר ואין אתה אלא עני ה"ז מקודשת זה הכלל כיון שנפלו קדושין לתוך ידה בין שהטעה בין שהטעתו היא ה"ז מקודשת ר"ש אומר אם הטעה לשבח ממון ה"ז מקודשת כיצד בדינר זה של כסף ונמצא של זהב רוצה היא בשל זהב יותר משל כסף עני ונמצא עשיר רוצה היא [בעשיר] יותר מבעני מודה ר"ש שאם הטעה לשבח יוחסין שאינה מקודשת.התקדשי לי בסלע זו בפרה זו בטלית זו כיון שלקחה את הסלע ומשכה את הפרה והחזיקה [בטלית] ה"ז מקודשת.תוספתא קידושין פרק ב תוס ח
אֶבְדַומָא מִלְחָא הֲוָה דְמַךְ קוֹמֵי חָנוּתֵיהּ. עֲבַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אֲמַר לֵיהּ. אַייְזִיל דְּמַךְ גַּו מְטַלַּלְתָּךְ. רִבִּי מָנָא הֲוָה שׁוּשְׁבִינֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר יַפְלִיטִי. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי יוֹסֵי. אֲמַר לֵיהּ. אַיזִיל דְּמוֹךְ גַּו מְטַלַּלְתָּךְ. רִבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן הֲוָה שׁוּשְׁבִינֵיהּ דְּחַד בַּר נַשׁ. שְׁאִיל לְרִבִּי לָֽעְזָר. מַר לֵיהּ. אַיזִיל דְּמוֹךְ גַּו מְטַלַּלְתָּךְ.מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רִבִּי אִילָעְאִי אֶצֶל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּלוֹד. אָמַר לֵיהּ. אַף אַתְּ מִשּׁוֹבְתֵי הָרֶגֶל. וַהֲלֹא אָֽמְרוּ שֶׁאֵין שִׁבְחוֹ שֶׁלְתַּלְמִיד חֲכָמִים לִהְיוֹת מַנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ בָרֶגֶל וְהוֹלֵךְ לוֹ. כְּהָדָא. רִבִּי זְעוּרָה סְלִיק לִגְזוּרָה דְרִבִּי אִילָא וְלָא קְבִיל עֲלוֹי מִיטְעוּם כְּלוּם. אִין מִשּׁוּם דְלָא הֲוָה עִיסְקֵיהּ טְעַם כְּלוּם עַד יַפְנֵי מוּסָף. וְלָא יָֽדְעִין אִין מִשּׁוּם שֶׁאֵין שִׁבְחוֹ שֶׁלְתַּלְמִיד חֲכָמִים לִהְיוֹת מַנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ בָרֶגֶל [וְהוֹלֵךְ לוֹ. בָהָדֵין] לָא יָֽדְעִין.אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אֲכִילָה עֲרַאי. אֵין שֵׁינָה עֲרַאי. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. שֶׁכֵּן אָדָם מִשְׁתַּקֵּעַ בְּתוֹךְ שְִׁנָתוֹ. אָמַר רִבִּי אִילָא. שֶׁכֵּן אָדָם יָשֵׁן קִמְאָה וְדַייוֹ. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. מָסַר שְׁנָתוֹ לְאַחֵר. עַל דַּעְתְּהוֹן (דְּרַבָּנִן) [דַּחֲבֵרַיָּא] מוּתָּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אִילָא אָסוּר.תלמוד ירושלמי סוכה פרק ב הלכה ה