משנה: אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנִים וְנוֹטֶה לַחוּץ אוֹ עוֹמֵד לַחוּץ וְנוֹטֶה לִפְנִים מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ כְּלַחוּץ. בָּתֵּי הַבַּדִּים שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים וַחֲלָלָן לַחוּץ אוֹ שֶׁפִּתְחֵיהֶן לַחוּץ וַחֲלָלָן לִפְנִים בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הַכֹּל כְּלִפְנִים וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ לַחוּץ. הַלְּשָׁכוֹת בְּנוּיוֹת בַּקּוֹדֶשׁ וּפְתוּחוֹת לַחוֹל תּוֹכָן חוֹל וְגַגּוֹתֵיהֶן קוֹדֶשׁ בְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ תּוֹכָן קוֹדֶשׁ וְגַגּוֹתֵיהֶן חוֹל. בְּנוּיוֹת בַּקּוֹדֶשׁ וּבַחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ וְלַחוֹל תּוֹכָן וְגַגּוֹתֵיהֶן כְּנֶגֶד הַקּוֹדֶשׁ וְלַקּוֹדֶשׁ קוֹדֶשׁ. כְּנֶגֶד הַחוֹל וְלַחוֹל חוֹל. הלכה: אָמַר רִבִּי לָָֽעְזָר לַחוֹמָרִין. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי מַהוּ לַחוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָדָא דְתַנִּינָן תַּמָּן בָּתֵּי הַבַּדִּין שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים וַחֲלָלָן לַחוּץ מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ כִּלְחוּץ. אֵין שׁוֹחֲטִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין כְּלִפְנִים וְאֵין פּוֹדִין שָׁם מַעֲשֵׂר שֵׁינִי כִּלְּחוּץ. אִין פִּתְחֵיהֶן לַחוּץ וַחֲלָלָן לִפְנִים מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ כִּלְּחוּץ. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים אֵין שׁוֹחֲטִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין כְּלִפְנִים וְלֹא פוֹדִין שָׁם מַעֲשֵׂר שֵׁינִי כִּלְחוּץ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כֵּינִי מַתְנִיתָא תּוֹכָן קוֹדֶשׁ וְגַגּוֹתֵיהֶן (חוֹל) מִכְּנֶגֶד הַקּוֹדֶשׁ וְלַקּוֹדֶשׁ כִּלְקוֹדֶשׁ מִכְּנֶגֶד הַחוֹל וְלַחוֹל חוֹל. בְּנוּיוֹת בַּקּוֹדֶשׁ וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ וְלַחוֹל תּוֹכָן קוֹדֶשׁ. בְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ וְלַחוֹל תּוֹכָן חוֹל. הֵן דְּאַתְּ אָמַר תּוֹכָן קוֹדֶשׁ אוֹכְלִין שָׁם קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וְשׁוֹחֲטִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין וְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס שָׁם חַייָב. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב אֵין לוֹקִין אֶלָּא עַל אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וְשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. וְהָתַנֵּי לִשְׁכָּה שֶׁהִיא בְנוּיָה בְּשִׁיווּי חוֹמַת הָעֲזָרָה אוֹכְלִין שָׁם קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וְשׁוֹחֲטִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין וְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם פָּטוּר. תִּיפְתָּר כְּהָדָא תַנַּייָא דְתַנֵּי אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זוֹ מִשְׁנַת רִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים הִבְדִּילוּ הַּכָּל־הַלְּשָׁכוֹת וְכָל־הַלְּשָׁכוֹת הוֹלְכִין אַחַר פִּתְחֵיהֶן.
הִתְחִיל רַבִּי עֲקִיבָא לָדוּן מִקְוֶה פְּסוּלוֹ בְּיָחִיד וּבַעַל מוּם פְּסוּלוֹ בְּיָחִיד וְאַל יוֹכִיחַ בֶּן גְּרוּשָׁה וּבֶן חֲלוּצָה שֶׁפְּסוּלוֹ בִּשְׁנַיִםדָּבָר אַחֵר מִקְוֶה פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ בַּעַל מוּם פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ וְאַל יוֹכִיחַ בֶּן גְּרוּשָׁה וּבֶן חֲלוּצָה שֶׁפְּסוּלוֹ מֵאֲחֵרִים אֲמַר לֵיהּ רַבִּי טַרְפוֹן עֲקִיבָא כׇּל הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּיםהַאי בַּעַל מוּם שֶׁפְּסוּלוֹ בְּיָחִיד הֵיכִי דָמֵי אִי דְּקָא מַכְחֵישׁ לֵיהּ מִי מְהֵימַן אֶלָּא דְּשָׁתֵיקתלמוד בבלי קידושין דף סו עמוד ב
כל שחייבתי בשמירתו חייבתי בנזקו זה השור והבור הכשרתי במקצת נזקו כהכשר כל נזקו זה הבור חייבתי בתשלומי נזקו מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה נכסין שאין בהן מעילה פרט לשור של ישראל שנגח לשור של הקדש ושור של הקדש שנגח לשור של ישראל נכסין שהן של בני ברית פרט לשור של ישראל שנגח לשור של כנעני נכסין המיוחדין פרט לנכסי הפקר חוץ מרשות המיוחדת למזיק פרט לשהזיק שור ברשותו ורשות הניזק והמזיק וכשהזיק חב המזיק כגון חצר השותפין והבקעה נכסין המיוחדין שהן חוץ מרשות המיוחדת למזיק ורשות הניזק והמזיק. והשומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר שהזיק שור ברשותו מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק אחד נזקי אדם ואחד נזקי בהמה שמין להם מן העידית שנאמר (שמות כ״ב:ד׳) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם.שום כסף אין אומרים תצא פרה בטלית ולא טלית בפרה אלא שמין אותן כספים שוה כסף מלמד שאין ב"ד שמין אלא מדבר שיש בו אחריות תפס הניזק במטלטלין שמין לו מהן בפני ב"ד ואפילו מן היתומים והוא שתפס מחיים בפני ב"ד מלמד שאין חייב עד שיעמוד בדין ולא בב"ד הדיוטות על פי עדים מלמד שכל דבר שהוא קנס אין משלם על פי עצמו בני חורין ובני ברית יצאו עובדי כוכבים ועבדים ופסולי עדות נשים בכלל הנזק אע"פ שלא דבר הכתוב אלא באיש סופנו לרבות את האשה הניזק והמזיק בתשלומין לשלם חצי נזק.חמשה תמין וחמשה מועדין אף הצבוע ר' אלעזר אומר אף הנחש במה דברים אמורים בזמן שבאו מן המדבר אבל אם היו מרום מועד משלם נזק שלם תם משלם חצי נזק והנחש בין כך ובין כך מועד לשלם הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט על כולן משלמת חצי נזק בין ברשות הרבים ונתזו צרורות מתחת רגליה ונפל על הכלי ושברתו משלמת חצי נזק היתה מהלכת כדרכה ברשות הרבים ודרסה על הכלי ושברתו וניתז הימנו חרס ושבר כלי אחר על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק.תוספתא בבא קמא פרק א תוס ד