משנה: הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעין לְהַר הַבָּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבָּיִת אֲפִילוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסָּל עַל כְּתֵיפוֹ וְנִכְנָס עַד שֶּׁהוּא מַגִּיעַ לָעֲזָרָה. הִגִּיעַ לָעֲזָרָה וְדִבְּרוּ הַלְּוִיִּם בַּשִׁיר אֲרוֹמִמְךָ י֙י כִּי דִילִיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אוֹיְבַי לִי. הַגּוֹזְלוֹת שֶׁעַל הַסַּלִּים הָיוּ עוֹלוֹת וּמַה שֶׁבְּיָדָם נוֹתְנִין לַכֹּהֲנִים. עוֹדֵינוּ הַסַּל עַל כְּתֵיפוֹ קוֹרֵא מֵהִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַי֙י אֱלֹהֶיךָ עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל־הַפָּרָשָׁה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר עַד אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי. הִגִּיעַ לַאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי מוֹרִיד הַסַּל מִן כְּתֵיפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בִּשְׂפָתָיו וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו וּמְנִיפוֹ. וְקוֹרֵא מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל־הַפָּרָשָׁה. וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא. בָּרִאשׁוֹנָה כָּל־מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִקְרוֹת קוֹרֵא וְכָל־מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת מַקְרִין לְפָנָיו. נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ. הָעֲשִׁירִים מְבִיאִין אֶת בִּיכּוּרֵיהֶן בְּקָלָתוֹת שֶׁלְכֶּסֶף וְשֶׁלְזָהָב וְהָעֲנִייִם מְבִיאִין אוֹתָן בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁלְעֲרָבָה קְלוּפָה וְהַסַּלִּים וְהַבִּיכּוּרִים נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים. הלכה: רַב הוּנָא אָמַר כֵּינִי מַתְנִיתָא וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶיךָ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי מַחֲלִף. כְּדֵי לִסְמוֹךְ מַתָּנָה לְמַתָּנָה. תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי. לֹא הָיוּ נוֹתְנִין אֶת הַגּוֹזְלוֹת עַל גַּבֵּי הַסַּלִּין שֶׁלֹּא יְנַבְּלוּ הַבִּיכּוּרִין אֶלָּא תוֹלֶה אוֹתָן חוּץ לַסַּלִּים. תַּנֵּי חַד סָב קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. חוֹזֵר לְהִגַּדְתִּי הַיּוֹם. וְכִי יֵשׁ אָדָם מַגִּיד וְחוֹזֵר וּמַגִּיד. קִייַמּוּנָהּ כְּבָר הַגַּדְתִּי. הוּנָא בָּעֵי. הֲנָחָה מַהוּ שֶׁתַּתִּיר לִמְחוּסְּרֵי זְמָן. אָמַר רַב מַּתַּנְייָה הָדָא דְּתֵימַר בְּשֶׁחָזַר וּנְטָלָן. אֲבָל אִם הָיוּ בִּמְקוֹמָן כֶּהִנִּיחָן הֵן. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי. הִנִּיחָן בַּלַּיְלָה. מַנִּיחָן בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית. לִפְנֵי י֙י. יָכוֹל בְּמַעֲרָב. תַּלְמוּד לוֹמַר אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ. אִי לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ יָכוֹל בְּדָרוֹם. תַּלְמוּד לוֹמַר לִפְנֵי י֙י. הָא כֵּיצַד. מַגִּישָׁן עַל קֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית וּמַנִּיחָהּ בִּדְרוֹמָה שֶׁלְקֶרֶן. תַּנֵּי. אֵין עֲנִייָה אֶלָּא מִפִּי אֶחָד. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁסָּֽמְכוּ לְמִקְרָא וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי מַהוּ לַהֲבִיאָן בְּתַמְחוּיִין שֶׁלְכֶּסֶף. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יִרְמְיָה. חַד אָמַר מְחַזֵּר מָנָא. וֶחָרָנָא אָמַר מְחַזֵּר פַּטִּירִין עִם יַרְקוֹנִין. דְּאַתְּ אָמַר פַּטִּירִין עִם מְרוֹרִין. וְלָא יָֽדְעִינָן מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹנָה מַהוּ לַהֲבִיאָן בְּתַמְחוּיִין שֶׁלְכֶּסֶף. הֲוֵי הוּא דְּאָמַר דִּמְחַזֵּר מָנָא. דִּי אָמַר סַלָּה. (דִּ)רִבִּי פִינְחָס אָמַר. מְחַזֵּר פַּטִּימִין בְּנֵי תוֹרִין. דִּי אָמַר תּוֹרִין וּבְנֵי תוֹרִין.
העובדי כוכבים והגר תושב אינן מטמאין בזיבה ואע"פ שאינן מטמאין בזיבה טמאין כזבין לכל דבריהם. ושורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. טומטום ואנדרוגינוס שראו בין לובן בין אודם אין שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו ראו לובן או אודם כאחד שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. הנוגע בלובן ואודם ונכנס למקדש פטור. הוא עצמו שנגע בלובן ואודם ונכנס למקדש פטור. היה מונה ללובן וראה אודם לאודם וראה לובן הרי זה אינו סותר.ומה בין זוב לשכבת זרע זוב בא מבשר המת. שכבת זרע מבשר החי. זוב דוהה כלובן ביצה המוזרת ושכבת זרע קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת ש"ז אדומה והאשה תולה בה.זב תולין אותו במאכל ובכל מאכל ר"א בן פינחס אומר בשם ר' יהודה בן בתירא החלב והגבינין ובשר שמן ויין ישן וגריסין של פול וביצים ומורייס מרגילין לדבר זיבה. תינוק תולין לו בחמשה דברים במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה בחולי שלו ושל אמו ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש כשם שתולין שכבת זרע מעת לעת כך למראה ולהרהור מעת לעת. אבל למאכל ולמשתה למשא ולקפיצה תולין לו כ"ז שהוא מצטער.תוספתא זבים פרק ב תוס ד
תַּמָּן תַּנִּינָן. הָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה. רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָא דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּלֹא כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. שֶׁנְייָא הִיא מוּמִין שֶׁדַּרְכָּן לְהִיװָלֵד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִקַּמָּא דְנָן חֲמֵיי רַבָּנִן מְדַמּוּ מִוּמִין לִבְתוּלִין. אִילֵּין יָֽלְפִין מִן אִילֵּין וְאִילֵּין יָֽלְפִין מִן אִילֵּין. מוּמִין מִבְּתוּלִים. שֶׁאִם בָּא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ צָרִיךְ הָאָב לְהָבִיא רְאָייָה. בְּתוּלִים מִמּוּמִין. שֶׁאִם נוֹלְדוּ לָהּ מוּמִין סָפֵק מִשְׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתוֹ סָפֵק עַד שֶׁלֹּא תִיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה. מִן אִילֵּין בְּתוּלִין. וּבְתוּלִין וְכִי בָֽטְלוּ לֹא בְּבֵית אָבִיהָ בָֽטְלוּ. וְאַתְּ אָמַר. הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה. וָכָא הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה.תלמוד ירושלמי כתובות פרק א הלכה ו